מחקר  חדש בחן את הירידה בתמותה מכל סיבה (ולהבדיל מתמותה קרדיווסקולרית בלבד)  במחקרי ה-EMPA-REG (שכזכור השווה בין טיפול ב-empagliflozin (ג’ארדיאנס) לפלצבו בסוכרתיים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה) וה-LEADER (שהשווה בין Liraglutide (ויקטוזה) לפלצבו בסוכרתיים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה).

נמצא שבעוד שבמחקר ה-LEADER הירידה מספר מקרי התמותה מכל סיבה של 3.7 לכל 1000 שנות מטופל נבעה בעיקר מאפקטים אנטי סוכרתיים ומהשינוי ב-HbA1c בליראגלוטייד, הרי שבמחקר ה-EMPA-REG הירידה במס’ מקרי התמותה מכל סיבה של 4.5 מתוך 9 מקרים לכל 1000 שנות מטופל ניתנת להסבר על רקע שינויים ברמות הסוכר, כששאר הירידה היא בשל השפעה קרדיווסקולרית ישירה שיש ככל הנראה לאמפגליפלוזין (בהקשר זה ראו כאן מחקר נוסף שדווח היום לפיו השינוי בנפח הפלסמה מהווה ככל הנראה הגורם המסביר לירידה בתמותה הקרדיווסקולרית תחת טיפול באמפגליפלוזין).

החוקרים מציינים כי האנליזה מצביעה על כך שלאמפגליפלוזין תועלת קרדיווסקולרית ישירה, ככל הנראה רבת מימדים, אשר מערבת מס’ מנגנונים קרדיווסקולריים.

בהתייחסות לתוצאות המחקר, מציין ד”ר אינזוצ’י , החוקר המוביל במחקר זה שיש מקום לדעתו לקחת בחשבון את האפקט של ההיפוגליקמיות, שכן הפער ברמות ה-HbA1c בין קבוצת הליראגלוטייד לפלצבו היה דומה לזה שהתקבל במחקרים אחרים שבחנו את האפקט הקרדיווסקולרי של הפחתת HbA1c . להערכתו התועלת של ליראגלוטייד בהפחתת תמותה נבעה בעיקר מהירידה ב-HbA1c לא לוותה בעליה במשקל (אפילו בירידה) או בעליה בהיפוגליקמיות, או אפקט ישיר על הלב.

מכל מקום, מסקנת החוקרים היא שהאפקטים האנטי-סוכרתיים של אמפגליפלוזין וליראגלוטייד על הירידה בתמותה הם משמעותיים וחשובים. עם זאת, נראה שלאמפגליפלוזין יש אפקטים משמעותיים נוספים על הישרדות, אשר ככל הנראה ספציפיים למנגנונים קרדיווסקולריים, אשר דורשים מחקרים נוספים.

 Diabetes Care2018;41:219-223.Abstract