במאמר שפורסם בכתב העת JAMA מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר SWITCH 2, מהן עולה כי בחולים עם סוכרת מסוג 2 תועד סיכון נמוך לאירועי היפוגליקמיה תסמינית עם טיפול בטרגלודק (Insulin Degludec) לעומת טיפול בלנטוס (Insulin Glargine U100).

מטרת המחקר הייתה לקבוע אם הטיפול באינסולין בזאלי מסוג טרגלודק מלווה בשיעור היפוגליקמיה נמוך יותר, השוואה לטיפול בלנטוס בחולים עם סוכרת מסוג 2.

החוקרים השלימו מחקר אקראי, כפל-סמיות, שכלל שתי תקופות בנות 32 שבועות, כל אחת כללה 16 שבועות טיטרציה ו-16 שבועות אחזקה. המחקר נערך ב-152 מרכזים בארצות הברית בתקופה שבין ינואר 2014 ועד דצמבר 2015. מדגם המחקר כלל 721 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 ולפחות גורם סיכון אחד להיפוגליקמיה, שטופלו בעבר באינסולין בזאלי.

החולים חולקו באקראי לטיפול חד-יומי בטרגלודק ולאחריו לנטוס (361 חולים) או לטיפול בלנטוס ולאחריו טרגלודק (360 חולים) וחולקו ביחס 1:1 למינון בוקר או ערב.

התוצא העיקרי היה שיעור אירועי היפוגליקמיה תסמינית (סוכר בדם מתחת ל-56 מ”ג/ד”ל) במהלך תקופת האחזקה. תוצאי סיום משניים כללו את שיעורי אירועי היפוגליקמיה תסמינית חילית (בין חצות ועד שש בבוקר) ואת שיעור החולים עם היפוגליקמיה חמורה במהלך שלב האחזקה.

מבין 721 חולים שחולקו באקראי במסגרת המחקר, 580 חולים השלימו את המחקר. במהלך שלב האחזקה, שיעור אירועי היפוגליקמיה תסמינית עמדו על 185 .6 מקרים ל-100 שנות-אדם עם טרגלודק, לעומת 265.4 מקרים ל-100 שנות-אדם עם לנטוס (יחס שיעורים של 0.79) ושיעור החולים עם אירועי היפוגליקמיה עמד על 22.5% לעומת 31.6%, בהתאמה. שיעורי אירועי היפוגליקמיה לילית תסמינית עם טרגלודק לעומת לנטוס עמדו על 55.2 לעומת 93.6 מקרים ל-100 שנות אדם (יחס שיעורים של 0.58), ושיעור החולים עם אירועי היפוגליקמיה עמד על 9.7% לעומת 14.7%.

שיעור החולים עם היפוגליקמיה חמורה במהלך שלב האחזקה עמד על 1.6% עם טרגלודק לעומת 2.4% עם לנטוס (הבדל לא מובהק סטטיסטית). עוד זיהו החוקרים ירידה מובהקת סטטיסטית בהיפוגליקמיה תסמינית לילית וכוללת עם טרגלודק לעומת לנטוס.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם סוכרת מסוג 2, המטופלים באינסולין עם לפחות גורם סיכון אחד להיפוגליקמיה, 32 שבועות טיפול בטרגלודק לעומת לנטוס הובילו לשיעור נמוך יותר של אירועי היפוגליקמיה תסמינית.

JAMA, July 4, 2017

לידיעה במדסקייפ