מנתונים שפורסמו במהלך חודש אוקטובר בכתב העת CMAJ עולות עדויות ראשונות לפיהן מטופלים החוששים מפני פיטורים ממקום עבודתם ו/או בעלי הכנסה משתנה מצויים בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת, ללא תלות בגורמים אחרים. 

החוקרים בחנו נתונים אודות קרוב ל-150,000 נבדקים משש מדינות (אוסטרליה, דנמרק, פינלנד, שבדיה, בריטניה וארצות הברית) ומצאו כי הסיכון לסוכרת עלה בקרוב ל-20% באלו שדיווחו על חשש גבוה בנוגע למקום עבודתם.

הנבדקים כולם היו בגיל העבודה ומועסקים במקום עבודה, ללא סוכרת בתחילת הדרך, עם נתונים זמינים אודות תחושת הביטחון במקום העבודה. גיל המשתתפים הממוצע של כלל האוכלוסיה עמד על 42.2 שנים.

במהלך מעקב ממוצע של 9.4 שנים תועדו 3,954 מקרים חדשים של סוכרת, עם היארעות ממוצעת לאורך 19 מחקרים של 9.0-85.2 מקרים ל-10,000 שנות-אדם. שיעור הנבדקים שדיווח על חשש מפיטורים נע בין 6.3% ועד 40.3%.

לאחר שנלקחו בחשבון משתנים דוגמת גיל ומין, החוקרים מצאו כי חוסר-בטחון ניכר במקום העבודה לווה בעליה משמעותית בסיכון להיארעות סוכרת (יחס סיכון של 1.19 בהשוואה לאלו עם חוסר בטחון קל במקום העבודה).  תקנון נוסף לגיל, מין, מצב סוציואקונומי, השמנה, פעילות גופנית, עישון ואלכוהול, הפחית את היקף הקשר, שנותר עדיין מובהק סטטיסטית (יחס סיכון של 1.12).

הגבלת ניתוח הנתונים למחקרים באיכות גבוהה בהם אבחנת סוכרת התבססה על רשומות רפואיות או בדיקה קלינית לא השפיע על חוזק הקשר.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מדובר בעדות הראשונה לפיה חשש מפיטורים עצמו נקשר באופן בלתי-תלוי עם סיכון מוגבר לסוכרת. קשה לקבוע אם המתח עקב אובדן מקום העבודה מוביל לאורח חיים פחות בריא או אם סוכרת הינה תוצאה ישירה של תגובת הגוף למתחים.

CMAJ. Published online October 3, 2016

לידיעה במדסקייפ