במאמר שפורסם בכתב העת Heart מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בחולים שמנים עם סוכרת מסוג 2, הגברת טיפול פומי כפול בתוספת אנאלוגים ל-GLP-1 לוותה בשיעור נמוך יותר של סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, בהשוואה לתוספת אינסולין לטיפול התרופתי.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הזמן עד לאירוע קרדיווסקולארי ותמותה בחולים עם סוכרת מסוג 2, בהם בוצעה הגברת טיפול באינסולין או אנאלוג ל-GLP-1 לאחר טיפול כפול עם כישלון מטפורמין וסולפונילאוריאה.
מדובר במחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל 2003 חולים שהחלו טיפול חדש באנאלוג ל-GLP-1 או אינסולין לאחר כישלון טיפול כפול (מטפורמין עם סולפונילאוריאה) בין 2006-2014. החוקרים השוו את הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים (אוטם לבבי לא-פטאלי, אירוע מוחי לא-פטאלי ותמותה מכל-סיבה) עם משלב מטפורמין+סולפונילאוריאה+אינסולין (1,584 חולים) לעומת משלב מטפורמין+סולפונילאוריאה+אנאלוג ל-GLP1 (419 חולים). המעקב נמשך חמש שנים (6,614 שנות-אדם).
גיל המשתתפים הממוצע עמד על 52.8 שנים. בסיכומו של דבר, מספר אירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים עמד על 231 לעומת 11 בחולים להם הוסיפו אינסולין לעומת אנאלוג ל-GLP-1, בהתאמה (44.5 לעומת 7.7 ל-1000 שנות-אדם, יחס סיכון מתוקן של 0.27). אינסולין לווה בעליה משמעותית במשקל לעומת אנאלוג ל-GLP-1 (1.78 לעומת 3.93- ק”ג), אך הירידה בריכוז המוגלובין מסוכרר הייתה דומה בשתי קבוצות הטיפול (1.29- לעומת 0.98-).
בניתוח לפי תתי-קבוצות של חולים שמנים (מדד מסת גוף מעל 30 ק”ג למטר בריבוע) התוצא המשולב תועד ב-84 לעומת 11 חולים (38.6 לעומת 8.1 ל-1,000 שנות-אדם; יחס סיכון מתוקן של 0.31) בקבוצת הטיפול באינסולין וטיפול באנאלוג ל-GLP-1, בהתאמה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!