מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Heart, עולה כי בחולים שמנים עם סוכרת מסוג 2, הגברת טיפול פומי משולב ע”י תוספת אנאלוגים ל-GLP-1 מלווה בשיעור נמוך יותר של סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, בהשוואה לתוספת טיפול באינסולין כאפשרות שלישית להפחתת רמות הסוכר בדם.
מדובר במחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל 2003 חולים שהחלו טיפול באנאלוגים ל-GLP-1 או אינסולין לאחר כשלון טיפול כפול (מטפורמין עם סולפוניל-אוריאה) בין 2006-2014. החוקרים בחנו את הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים (אוטם לבבי לא-פטאלי, אירוע מוחי לא-פטאלי ותמותה מכל-סיבה) נבחנו בהשוואת מטפורמין עם סולפונילאוריאה עם אינסולין (1,584 חולים) לעומת מטפורמין עם סולפונילאוריאה עם אנאלוגים ל-GLP1 (419 חולים).
גיל המשתתפים הממוצע עמד על 52 שנים. מספר האירועים הקרדיווסקולאריים המג’וריים עמד על 231 לעומת 11 עם תוספת אינסולין לעומת תוספת אנאלוגים ל-GLP1, בהתאמה (44.5 לעומת 7.7 ל-1000 שנות-אדם, יחס סיכון מתוקן של 0.27). הטיפול באינסולין לווה בעליה משמעותית במשקל הגוף, בהשוואה לאנאלוגים ל-GLP1 (1.78 ק”ג לעומת 3.93- ק”ג), אך הירידה בריכוז המוגלובין מסוכרר הייתה דומה בשתי קבוצות הטיפול (1.29- לעומת 0.98-).
בניתוח תת-קבוצה של חולים שמנים (מדד מסת גוף מעל 30 ק”ג למטר בריבוע) תועדו 84 לעומת 11 תוצאים משולבים (38.6 לעומת 8.1 ל-1,000 שנות-אדם, יחס סיכון מתוקן של 0.31) בקבוצת אינסולין ואנאלוגים ל-GLP-1, בהתאמה.
Heart (May 2016)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!