בקשישים עם אבחנה חדשה של סוכרת תתכן עליה של עד 16% בסיכון לדמנציה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Diabetes Care במהלך חודש יולי. מדובר במחקר הגדול הראשון בצפון אמריקה שהדגים קשר בין אבחנה חדשה של סוכרת ובין דמנציה בקשישים.
החוקרים התבססו על נתונים מאונטריו, קנדה, וכללו קשישים בגילאי 66-105 שנים (חציון גיל של 73 שנים, 225,045 משתתפים עם סוכרת ו-668,070 קשישים ללא סוכרת. החוקרים התאימו לכל חולה עם אבחנה חדשה של סוכרת, שלושה משתתפים ללא סוכרת. הם זיהו אבחנה חדשה של דמנציה על-פי הרשומות הרפואיות ועקבו אחר המשתתפים עד מרץ 2012.
במהלך מעקב ממוצע של 7.2 שנים תועדו 169,114 מקרים חדשים של דמנציה. בחולים עם דמנציה תועדה עליה מתונה בשיעורי ההיארעות של דמנציה, בהשוואה לאלו ללא סוכרת (2.68 לעומת 2.62 ל-100 שנות מטופל).
לאחר תקנון למחלה קרדיווסקולארית, מחלת כליות כרונית, יתר לחץ דם וגורמי סיכון אחרים, במשתתפים עם סוכרת תועדה עליה של 16% בסיכון לדמנציה.
מניתוח נוסף של הנתונים עלה כי באלו עם סוכרת קיים סיכון מוגבר לדמנציה בשלב מוקדם (פחות מ-180 ימים) והסיכון נותר מוגבר לאורך זמן (מעל 180 ימים). בתקופות זמן מוקדמות (30, 60 ו-90 ימים), תועדו תוצאות דומות.
ההשפעה של סוכרת על דמנציה עלתה ב-1% בכל שנה. לאחר כעשר שנים מהאבחנה, בחולים עם סוכרת נרשמה עליה של כמעט 30% בסיכון לדמנציה.
בנוכחות היסטוריה של מחלה צרברווסקולארית נרשמה עליה של פי שתיים בסיכון, וזו זוהתה כגורם מנבא משמעותי, וממצאים אלו מדגישים את חשיבות מניעת אירועים מוחיים באוכלוסיה זו.
בחולים עם היסטוריה של מחלת כלי דם היקפית (יחס סיכון של 1.47), מחלת כליות כרונית (יחס סיכון של 1.44) וביקור אחד או יותר בבית חולים בשל היפוגליקמיה (יחס סיכון של 1.73), תועד סיכון מוגבר לדמנציה, בהשוואה לאלו ללא אבחנות אלו.
לאחר תקנון למשך החשיפה לטיפול תרופתי, החוקרים מצאו כי רק סטטינים (יחס סיכון של 0.78) וחסמי תעלות סידן (יחס סיכון של 0.80) נקשרו עם סיכון מופחת לדמנציה. בחולים תחת טיפול באינסולין תועד סיכון הרבה יותר גבוה לדמנציה (יחס סיכון של 1.74).
מניעת אירועים וסקולארים, כולל אירועים מוחיים ומניעת אירועי היפוגליקמיה חמורים, עשויים לסייע במניעה או דחיית הופעת דמנציה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!