בכתב העת Diabetes Care מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי באנשים המתגוררים בשכונות המתוכננות להליכה נרשם סיכון מופחת משמעותית להתפתחות סוכרת, בהשוואה לאנשים שהתגוררו בשכונות הפחות מותאמות להליכה.
לדברי החוקרים, במידה ואין הזדמנויות רבות לעסוק בפעילות גופנית במהלך היום, אזי תתכן עליה ניכרת יותר במשקל הגוף, עם עליה בסיכון לסוכרת. מהגרים חדשים ממדינות פחות מפותחות לאזורים עירוניים מצויים בסיכון מוגבר לאמץ אורח חיים סדנטרי ולפתח מחלות הקשורות באורחות חיים מערביים.
במטרה להעריך את התאמת השכונה להליכה והסיכון להתפתחות סוכרת, החוקרים אספו מידע אודות כל המבוגרים שהתגוררו באונטריו, תוך התמקדות ב-1.2 מיליון החולים ללא סוכרת. במשך חמש שנים, משנת 2005-2010, הם תיעדו את שיעור החולים שפיתחו סוכרת. החוקרים גם מיפו את האזורים בהם התגוררו האנשים וסיווגו אותם לפי התאמת הסביבה להליכה.
האזורים המותאמים ביותר להליכה היו המאוכלסים ביותר, עם רחובות המחוברים אחד לשני, עם חנויות, בתי ספר ומקומות עבודה ואתרים אחרים במרחק הליכה מהבתים.
החוקרים מצאו כי מבין התושבים שהתגוררו באונטריו תקופה ארוכה, 6,003 מבין כ-210,000 מאלו שהתגוררו בשכונות פחות מותאמות להליכה פיתחו סוכרת, זאת בהשוואה ל-5,290 מבין כ-245,000 חולים שהתגוררו באזורים המותאמים ביותר להליכה. ממצאים אלו משקפים עליה של 32% בסיכון לסוכרת באלו שהתגוררו באזורים פחות מותאמים להליכה.
בקרב מהגרים חדשים לאזור במהלך עשר השנים האחרונות, שיעורי ההיארעות של סוכרת היו גבוהים בלמעלה מפי שתיים בשכונות הכי פחות מותאמות להליכה, בהשוואה לשכונות המותאמות ביותר להליכה, עם עליה של 58% בסיכון היחסי באלו שהתגוררו בשכונות שאינן מותאמות להליכה.
החוקרים כותבים כי לאור ממצאי המחקר יש לקחת בחשבון את תכנון ועיצוב השכונות ולהתייחס להשפעה הסביבתית על המצב הבריאותי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!