מסקירה חדשה שפורסמה בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism עולה כי טיפול ארוך-טווח במעכבי DPP-4 הינו טיפול בטוח, ובניגוד לרמזים לפיהם כרוך בסיכון מוגבר, אין לכך תמיכה בספרות הרפואית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מעכבי DPP-4 הם תכשירים פומיים לטיפול בסוכרת, העשויים להאט את התקדמות המחלה. עם זאת, עדיין קיימת מחלוקת בנוגע לבטיחות מתן הטיפול לטווח ארוך. במסגרת הסקירה הנוכחית של מחקרים אקראיים ומבוקרים ביקשו החוקרים לבחון את הבטיחות של טיפול כרוני במעכבי DPP-4 בחולי סוכרת.
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי נתונים, כולל MEDLINE, CENTRAL ועוד. הם כללו בסקירה מחקרים אקראיים, מבוקרי-פלסבו או קבוצה פעילה, כפל-סמיות, שנמשכו 18 שבועות ומעלה.
החוקרים ערכו מטה-אנליזה נפרדת למחקרים בהם קבוצת הביקורת טופלה בפלסבו (44 מחקרים), תרופה אחרת ממשפחת גליפטינים (3 מחקרים), או תרופה אחרת לסוכרת (20 מחקרים).
מבין 307 פרסומים בנושא, 67 מחקרים אקראיים ומבוקרים ענו על הקריטריונים ונכללו בסקירה (4 Alogliptin, 8 Linagliptin, 8 Saxagliptin, 20 Sitagliptin ו-27 Vildagliptin). תופעות לוואי עם טיפול בגליפטינים היו ברמת הפלסבו (יחס סיכויים של 1.02). לא נרשמה עליה בסיכון לזיהומים בהשוואה לפלסבו או טיפול תרופתי אחר לסוכרת.
תופעות הלוואי של הטיפול במעכבי DPP-4 כללו אסתניה (יחס סיכויים של 1.57) וכן הפרעות לבביות (יחס סיכויים של 1.37) ווסקולאריות (1.74 עם Linagliptin). הסיכון להיפוגליקמיה היה נמוך עם טיפול במעכבי DPP-4 (0.92) בהשוואה לפלסבו, יחס סיכויים של 0.22 בהשוואה לסולפוניל-אוריאה) בהעדר טיפול נלווה באינסולין או סולפוניל-אוריאה, אך היה מוגבר משמעותית עם שילוב סולפוניל-אוריאה או אינסולין עם Sitagliptin או Linagliptin (יחס סיכויים של 1.86 בהשוואה לפלסבו).
החוקרים מסכמים וכותבים כי גוף העדויות הגדול תומך בבטיחות ארוכת הטווח של טיפול בגליפטינים ומפריך את הסיכון המוגבר לזיהומים. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה להבין טוב יותר את הקשר עם אסתניה, אירועים לבביים ווסקולארים. באשר לטיפול משולב עם אינסולין או מפרישי-אינסולין, יש לבחור בקפידה את הטיפול להפחתת הסיכון להיפוגליקמיה.
Diabetes Obes Metab. 2012 Apr 20
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!