ממחקר חדש שפורסם ב-Diabetes Research and Clinical Practice עולה כי בחולי סוכרת מסוג 2, בהם הוחלט כי הגיע העת להתחיל בטיפול באינסולין, עם התחלת טיפול ב-Glargine החולים נשארו לאורך זמן רב יותר תחת הטיפול עד להחלפת משטר הטיפול באינסולין. מנגד, עם התחלת טיפול ב-Detemir או NPH, ועם ערכי HbA1c שאינם מאוזנים היטב, משך הזמן עד להחלפת משטר הטיפול באינסולין היה קצר יותר.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם ישנם הבדלים במשך הטיפול באינסולין ראשון בחולים עם סוכרת מסוג 2, לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, ומהם הגורמים הקשורים לטיפול ממושך.
המשתתפים במחקר קיבלו טיפול ראשון באינסולין בין השנים 2000-2007, לאחר 2-3 טיפולים פומיים שאינם אינסולין להורדת רמות הסוכר בדם. החולים סווגו לפי סוג האינסולין הראשון בו טופלו: 165 חולים טופלו ב-Detemir, 1011 טופלו ב-Glargine ו-420 חולים טופלו ב-NPH. החוקרים השוו בין משך הזמן מהתחלת הטיפול באינסולין ועד למתן מרשם לסוג אינסולין אחר או Glucagon-Like Peptide.
בהשוואה ל-Glargine, יחס הסיכון המתוקנן לשינוי הטיפול עמד על 1.58 עם Detemir ו-1.49 עם NPH. החוקרים מדווחים על קורלציה בין ערכי HbA1c נמוכים יותר ובין טיפול ארוך יותר באינסולין הראשון עד להחלפת משטר הטיפול באינסולין (p<0.01) כמו גם המשך טיפול בתרופות שאינן-אינסולין, גיל מתקדם, זמן ארוך יותר מהאבחנה, ערכי BMI נמוכים, ערכי HbA1c נמוכים והעדר אי-ספיקת לב בתחילת המחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי משך הטיפול באינסולין הראשון ארוך יותר בקרב מטופלים שהחלו טיפול ב-Glargine או בקרב מטופלים עם וערכי HbA1c נמוכים יותר תחת הטיפול בהשוואה לחולים שהחלו טיפול באינסולין מסוג Detemir או NPH.
Diabetes Res Clin Pract. 2011 Sep 30.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!