חוקרים מאיטליה הציגו בכנס ה-EASD (European Association for the Study of Diabetes) נתונים לפיהם לכל הפחות, טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי DPP-4 (Dipeptidyl Peptidase-4) אינו מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם, ובמקרה הטוב ביותר, הטיפול אף עשוי להגן מפני אירועים אלו.

החוקרים ערכו מטה-אנליזה שכללה 53 מחקרים קליניים להערכת הטיפול בתרופות Alogliptin, Dutogliptin, Linagliptin, Saxagliptin, Sitagliptin ו-Vildagliptin, שכללו מידע אודות מדדים מטבוליים ואירועים קרדיווסקולאריים. בסופו של דבר, הסקירה כללה 33,000 חולים עם סוכרת מסוג 2, שחולקו באקראי לטיפול במעכב DPP-4, תרופה אחרת לטיפול בסוכרת, או פלסבו. כל המחקרים ארכו לכל הפחות, 24 שבועות.

בסיכומו של דבר, תועדו 257 סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים במהלך תקופה ממוצעת של 10 חודשים: 137 בחולים שנטלו מעכבי DPP-4 ו-120 בחולים שנטלו פלסבו או תרופה אחרת לטיפול בסוכרת.

מניתוח ITT (Intention-To-Treat), שלא כלל מחקרים ללא אירועים, יחס הסיכויים לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים עמד על 0.69 (p=0.006) בחולים שטופלו במעכבי DPP-4, בהשוואה לפלסבו או תרופות אחרות לסוכרת.

כאשר התמקדו במחקרים מבוקרי-פלסבו, יחס הסיכויים עמד על 0.71 (p=0.045). במחקרים בהם נערכה השוואה לקבוצות תרופות אחרות, הירידה בסיכון הייתה דומה לזו שתועדה במחקרים מבוקרי-פלסבו.

החוקרים בחנו גם את התוצאות הקרדיווסקולארית על-בסיס משך המחקר: במחקרים עם מעקב שנע בין 24 ל-51 שבועות, טיפול במעכבי DPP-4 לווה בירידה מובהקת באירועים. במחקרים שנמשכו 52 שבועות ומעלה, הממצאים לא היו מובהקים סטטיסטית. עם זאת, זו הייתה השפעה של גודל המדגם בלבד, מאחר שמחקרים מעטים ארכו תקופה ממושכת יותר. הם מציינים כי יחס הסיכויים המשוער עמד על 0.7 הן במחקרים קצרי-טווח והן במחקרים ארוכי-טווח.

בפוסטר נפרד שהוצג בכנס, חוקרים נוספים מאיטליה הציגו את תוצאות הסקירה בנוגע לממאירויות. יחס הסיכויים לכלל המחלות הממאירות עמד על 1.02 ולא הייתה כל עדות לנזק.

החוקרים טוענים כי הסקירה מוכיחה בבירור את הבטיחות הקרדיווסקולארית של מעכבי DPP-4, הן בטוח הזמן הקצר והן בטווח הזמן הבינוני. אין ספק כי דרושים מחקרים נוספים במטרה להבין טוב יותר את התוצאות של טיפול ארוך-טווח.

מתוך כנס European Association for the Study of Diabetes

לידיעה במדסקייפ