מאת ד”ר אולה קראסיק
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יולי של כתב העת Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism עולה כי מסת שריר גבוהה יותר קשורה ברגישות גבוהה יותר לאינסולין וסיכון נמוך יותר לפתח טרום סכרת.
ידוע כי מסת שריר נמוכה מאד תורמת לעמידות לאינסולין, אשר מונחת בבסיס התפתחות סכרת סוג 2. במחקר זה בדקו החוקרים האם עליה במסת השריר לרמה הממוצעת או מעל הרמה הממוצעת עשויה לתרום לאיזון הגלוקוז.
החוקרים בדקו נתונים אודות אוכלוסיה של מעל 13,600 משתתפים ממחקר National Health and Nutrition Examination Survey III . החוקרים מדדו הערכת עמידות לאינסולין לפי מודל הומאוסטזיס (homeostasis model assessment of insulin resistance HOMA-IR ), רמת HbA1c בדם, שכיחות טרום סכרת ושכיחות סכרת בקרב משתתפים אלה.
החוקרים מצאו כי כל 4 המדדים ירדו בהדרגה מהרבעון התחתון של מסת שריר של המשתתפים לרבעון העליון. כלומר, ככל שמסת השריר הייתה גבוהה יותר, כך העמידות לאינסולין, רמת HbA1c , שכיחות טרום סכרת וסכרת היו נמוכים יותר. לאחר תקנון לגיל, מוצא, מין והשמנת יתר, כל עליה של 10% ב-SMI (או skeletal muscle index מדד למסת שריר) נמצאה קשורה בירידה של 11% בעמידות לאינסולין, וירידה של 12% בשיעור טרום סכרת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מסת שריר גבוהה יותר (יחסית לגודל הגוף) נמצאה קשורה ברגישות גבוהה יותר לאינסולין וסיכון נמוך יותר לפתח טרום סכרת. יש צורך במחקרים נוספים על מנת לעמוד על התפקיד של העלאת מסת שריר כצעד למניעת סכרת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!