מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Diabetes Care עולה כי טיפול משולב ב-Pegylated Interferon עם Ribavirin מביא להאצת התפתחות סוכרת מסוג 1 במטופלים מיפן.
החוקרים כותבים כי ניטור אחר נוגדנים עצמיים מסוג Anti-Islet ורמות סוכר דם לפני ולאחר טיפול באינטרפרון עשוי לסייע בניבוי ומניעת התפתחות סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול באינטרפרון.
מדגם המחקר כלל 91 חולים שפיתחו סוכרת מסוג 1 במהלך טיפול באינטרפרון, או זמן קצר לאחר הטיפול, כולל 14 חולים שכבר סבלו מסוכרת מסוג 2.
החולים פיתחו סוכרת מסוג 1 בחציון גיל של 56 שנים. חציון הזמן מהטיפול עד להופעת הסוכרת היה מעט למעלה מחצי שנה, עדות להרס מהיר של תאי ביתא. הופעת סוכרת הייתה מהירה יותר משמעותית בחולים שטופלו ב-Pegylated Interferon ו-Ribavirin.
ב-95% מהחולים זוהו נוגדנים עצמיים מסוג Anti-Islet Autoantibodies כאשר אובחנו עם סוכרת מסוג 1.
החוקרים סבורים כי טיפולים אנטי-ויראלים חזקים יותר עשויים לתרום לסיכון להתפתחות סוכרת אוטואימונית. הם כותבים כי Pegylated Interferon מאריך את זמן מחצית החיים של אינטרפרון ו-Ribavirin ועשוי להשפיע על התגובה החיסונית. עוד ייתכן כי ישנה נטייה גנטית.
החוקרים מציינים בנוסף קשר בין HLA-DR4 ו-HLA-DR9, המגדילים את הנטייה לסוכרת מסוג 1, ובין התפתחות סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול באינטרפרון. אלל HLA-DR13 זוהה ב-15.4% מהמקרים של סוכרת מסוג 1 על-רקע טיפול באינטרפרון, אך רק ב-7.8% מהמקרים הקלאסיים של סוכרת מסוג 1 . גם שכיחות HLA-DR14 הייתה גבוהה יותר משמעותית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!