רופאים קנדיים מדווחים כי בחולים הסובלים מסוכרת מסוג 2, טיפול באמצעות חסמי ביתא לאחר MI הינו בטוח, אך לא נראה שהוא מפחית את שיעורי התמותה או הישנות ה-MI במסגרת הטיפול הרפואי השגרתי.

החוקרים כותבים כי הממצאים מעידים שהתועלת העולה ממתן חסמי ביתא בחולים סוכרתיים עשויה להיות פחותה ממה ששוער בעבר, במיוחד כאשר הם ניתנים בשילוב עם טיפולים אחרים שיעילותם הוכחה. החוקרים נעזרו במאגר נתונים וזיהו 12,272 חולים שאובחנו בסוכרת מסוג 2 בין השנים 1991-1996, כש-625 מהם עברו MI לאחר מכן.

בסך הכך, נרשמו חסמי ביתא ל-48% מהחולים. החוקרים טוענים כי שיעור התמותה היה נמוך באופן מובהק סטטיסטית בקרב חולים שטופלו באמצעות חסמי ביתא, בהשוואה לחולים שלא טופלו באמצעותם (18.5% לעומת 38.5%; ערך p < 0.001).

אולם, באנליזה מרובת משתנים, נמצא כי טיפול באמצעות חסמי ביתא איננו קשור לשיפור בשיעור ההישרדות, עם ערך HR של 0.89, ולא נראה כי הוא מספק הגנה בפני MI חוזר. שיעור האישפוזים החוזרים לא עלה בקרב חולים שטופלו באמצעות חסמי ביתא, ממצא התומך בבטיחות הטיפול בחולים סוכרתיים.

החוקרים כותבים כי בשל מגבלת מבנהו הבלתי-מחקרי של המחקר, לא ראוי לשנות את הטיפול הניתן כיום לאור הממצאים. עם זאת, הם מסכמים כי הממצאים עשויים לסייע לרופאים להתמודד עם נושא ריבוי הטיפולים ולהחליט איזה תרופות יש לרשום לחולים לאחר שחוו MI.

לידיעה במדסקייפ

Diabetes Care 2005;28:2113-2117.

<!–

–>