ממחקר חדש שפורסם בגליון אוגוסט של British Journal of Ophthalmology עולה כי יעילות ומשך זמן ההשפעה של הזרקה תוך-עינית של Triamcinolone Acetonide כנגד בצקת מקולרית דיאבטית מפושטת (Diffuse Diabetic Macular Edema) הינה תלוית-מינון.

באופן כללי, Triamcinolone ניתן במינון של 4-12 מ”ג , מהמחקר עולה כי השיפור בחדות הראיה ומשך ההשפעה טובים יותר לאחר טיפול במינון גבוה מאשר מינון נמוך.

החוקרים עקבו אחר 27 נבדקים (27 עיניים), שסבלו מבצקת מקולרית מפושטת, והזריקו לעיניהם Triamcinolone Acetonide במינון של 2, 5, או 13 מ”ג.

לאחר מעקב של 6.6 חודשים בממוצע, נמצא קשר חזק בין השיפור המקסימלי בחדות הראיה ובין מינון Triamcinolone Acetonide שניתן (p=0.046). השיפור בחדות הראיה בעקבות מינון של 13 מ”ג היה גדול בהרבה מהשיפור בעקבות טיפול במינון של 2 מ”ג (p=0.031).

כמו כן, נרשמה עליה משמעותית במשך ההשפעה של הטיפול עם העליה במינון.

בנוסף, החוקרים טוענים כי העליה בלחץ התוך עיני בעקבות הטיפול ב- Triamcinolone Acetonideאינה תלויה במינון שניתן. בתחילת המחקר, הלחץ התוך עיני היה דומה בין הקבוצות השונות, ועלה במהלך בדיקות המעקב.

עבור קבוצת הנבדקים שטופלה במינון של 5 מ”ג נמצא הבדל משמעותי בין הלחץ התוך עיני בתחילת המחקר ובין הלחץ המקסימלי במהלך בדיקות המעקב (p=0.005). עם זאת, בשתי קבוצות הנבדקים האחרות לא נמצא הבדל משמעותי (p=0.15). במקביל, לא נמצא קשר משמעותי בין העליה בלחץ התוך עיני במהלך בדיקות המעקב ובין המינון שניתן (p=0.77).

לדברי החוקרים, Triamcinolone Acetonide מספק תקווה חדשה לחולים הסובלים מבצקת מקולרית דיאבטית כרונית, ולעיתים קרובות הטיפול מאפשר לחולים לשוב ולקרוא, גם אם רק למספר חודשים.

לסיכום, החוקרים טוענים כי, דרוש מחקר נוסף בכדי לקבוע באם הטיפול האופטימלי לחולה ספציפי הוא Vitrectomy או Triamcinolone Acetonide, אך יש לקחת את ממצאי המחקר בחשבון במחקרים עתידיים.

Br J Ophthalmol 2005;89:931-933,999-1003.

לידיעה במדסקייפ