לפי מחקר חדש עולה, כי דיסליפידמיה עדיין אינה מאובחנת מספיק ואינה מטופלת מספיק, בחולים עם סכרת מסוג 1 ובאנשים ללא סכרת. החוקרים אומרים כי למרות הסיכון המוגבר למחלת עורקים כליליים בחולים עם סכרת מסוג 1, אין מספיק מודעות לחשיבות של הטיפול בדיסליפידמיה בחולים אלו.

במחקר השתתפו 1,416 מטופלים בגילאי 19-56 שנים, ללא היסטוריה של מחלת לב כלילית. מבין הנבדקים, 652 סבלו מסכרת מסוג 1 ו- 764 היו ללא סכרת.

נמצא כי 47% מחולי הסכרת סבלו מדיסליפידמיה, לעומת 58% מהנבדקים ללא סכרת. שיעור גבוה יותר של חולי סכרת מסוג 1 עם רמה לא תקינה של שומנים היו ערים לרמות השומנים שלהם, היו בטיפול להפחתת שומנים והיו בשליטה על רמת השומנים.

מבין 109 חולי הסכרת שהיו בטיפול להפחתת שומנים, 41% היו עם פרופיל שומנים תקין, לעומת 15% בלבד מבין הנבדקים ללא סכרת.

לפי החוקרים, למרות שחולי הסכרת שהשתתפו במחקר היו ערים יותר וטיפלו טוב יותר בבעיית השומנים, ישנו מספר גדול מדי של חולים, עם או בלי סכרת, שאינם מודעים לרמות הלא תקינות של השומנים או שאינם מאוזנים מספיק טוב. החוקרים טוענים, כי למודעות מוגברת ולטיפול טוב יותר לדיסליפידמיה, יכולים להיות השפעה מכרעת על קצב התקדמות של מחלת לב, בחולים עם סכרת מסוג 1 ובאנשים ללא סכרת.

Diabetes Care 2005;28:1051-1056.

לידיעה המלאה במדסקייפ

לתקציר המאמר