מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-BMJ עולה כי בילדים עם סיפור משפחתי של מחלות אלרגיות, לא נמצאו עדויות לקשר בלתי-תלוי בין טיפול באקמול ובין סיכון מוגבר לאסתמה בילדות או קשר בין טיפול באקמול ובין זיהומים מחוץ למערכת הנשימה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יש עדויות לפיהן נטילת אקמול בשלב מוקדם במהלך החיים עשויה להוביל להתפתחות אסתמה, אקזמה ונזלת אלרגית בילדים. המחקר הגדול ביותר להערכת הנושא היה מחקר ISAAC (International Study of Asthma and Allergy in Childhood), שמצא כי חשיפה לאקמול בשנה הראשונה לחיים מלווה בסיכון מוגבר לאסתמה בגילאי 6-7 שנים, נזלת אלרגית ואקזמה. עם זאת, ייתכן כי זיהומים נשימתיים בשלב מוקדם במהלך החיים השפיעו על התוצאות וקיימת אפשרות להטיית זיכרון. בנוסף, החוקרים לא העריכו את קשר מנה-תגובה בין חשיפה לאקמול ובין הסיכון למחלה אלרגית.
החוקרים בחנו אם טיפול באקמול במהלך הינקות השפיע על התפתחות אסתמה ומחלות אלרגיות בהמשך, על-פי ההתוויות לשימוש בתרופה במדגם עוקבה של יילודים בסיכון גבוה להתפתחות מצבים אטופיים.
המחקר כלל 620 ילדים עם תיעוד פרוספקטיבי של נטילת אקמול ב-18 מקרים מהלידה ועד גיל שנתיים, ונותרו במעקב עד גיל שבע. היעד העיקרי היה אסתמה בילדות, כפי שנקבע באמצעות שאלון בגיל 6 ו-7 שנים. יעדים משניים כללו צפצופים, נזלת אלרגית, אקזמה ותוצאה חיובית בתבחין עורי.
מהתוצאות עולה כי 51% מהילדים (295/575) טופלו באקמול עד גיל 12 שבועות ו-97% (556/575) עד גיל שנתיים. בין גיל 6 ו-7 שנים, 80% (495/620) היו במעקב; 30% אובחנו עם אסתמה בהווה (148).
החוקרים תיעדו קשר חלש בין העלאת תדירות הטיפול באקמול ובין סיכון מוגבר לאסתמה בילדות (Crude Odds Ratio = 1.18, 95% CI = 1.00-1.39, עם כל הכפלת מספר ימי הטיפול). לאחר תקנון לתדירות זיהומים נשימתיים, הקשר למעשה נעלם (1.08, 0.91-1.29).
לא תועד קשר בין נטילת אקמול מסיבות לא-נשימתיות ובין אסתמה (0.95, 0.81-1.12).
החוקרים מסכמים וכותבים כי לא תועד קשר בין טיפול באקמול ובין סיכון מוגבר לאסתמה בילדים עם סיפור משפחתי של מחלות אלרגיות, וכן לא נמצא קשר בין טיפול באקמול וזיהומים מחוץ למערכת הנשימה. הם קובעים כי ככל הנראה, טיפול באקמול בשלב מוקדם במהלך החיים אינו מעלה את הסיכון לאסתמה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!