במאמר שפורסם בכתב העת Alzheimer’s & Dementia מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול בנוגד-דיכאון בגיל העמידה אינו מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות מחלת אלצהיימר או דמנציה על-רקע מחלת אלצהיימר.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 35,200 יוצאי צבא ארצות הברית בגילאי 55 שנים ומעלה עם אבחנה של הפרעת דיכאון מג’ורי בין תחילת ינואר בשנת 2000 ועד תחילת יוני בשנת 2022, אשר היו במעקב לאורך עד 50 שנים לזיהוי מקרים של מחלת אלצהיימר/דמנציה על-רקע מחלת אלצהיימר.
המידע הרפואי נלקח מרשומות רפואיות ממוחשבות של מערכת Veterans Health Administration Corporate Data Warehouse. חשיפה לנוגדי-דיכאון הוגדרה במקרים של מרשם לנוגדי-דיכאון למשך לפחות שלושה חודשים.
מהנתונים עולה כי 32,500 חולים אובחנו עם הפרעת דיכאון מג’ורי (גיל ממוצע של 65 שנים; 91% גברים). מבין אלו, 17,000 קיבלו טיפול בנוגדי-דיכאון למשך חציון של ארבע שנים.
החוקרים מדווחים כי לא זוהה קשר מובהק סטטיסטית בין חשיפה לנוגדי-דיכאון ובין הסיכון למחלת אלצהיימר/דמנציה על-רקע מחלת אלצהיימר (יחס סיכון של 0.93, רווח בר-סמך 95% של 0.80-1.08), בהשוואה למקרים בהם לא הייתה חשיפה לתרופות אלו.
מניתוח לפי תתי-קבוצות עלה כי אין קשר משמעותי בין משפחות שונות של תרופות נוגדות-דיכאון ובין הסיכון לדמנציה, כולל SSRI, SNRI ו-NDRI.
החוקרים כותבים כי הסבר אפשרי לתוצאות הסותרות במחקרים הרטרוספקטיביים עם סיכון מוגבר במשתתפים תחת טיפול בנוגדי-דיכאון עשוי לנבוע מהדיכאון עצמו ולא מההשפעה הפרמקולוגית. לאור זאת, יש לקחת בחשבון ערפלן זה וערפלנים קליניים אחרים בהערכת הנושא. בכל מקרה הם מדגישים את הצורך במחקרים נוספים, בפרט באוכלוסיות עם שיעור נשים גדול יותר.
Alzheimer’s & Dementia, May 8, 2024
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!