מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-Alzheimer’s Association International Conference עולה כי בחולים עם דמנציה הסיכון הגבוה ביותר לפגיעה עצמית תועד במהלך 24 החודשים הראשונים לאחר האבחנה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי התמודדות עם הדחק של אבחנת דמנציה עשויה להיות קשה, בפרט לאור ההבנה כי אין טיפול מרפא או יעיל במקרים אלו. בני משפחה וחברים צופים באהוביהם מאבדים חלקים מעצמם – את הזיכרון, יכולת הדיבור והיכול לבצע משימות יומיומיות. במקרים בהם הדחק והפגיעה עולים על יכולת ההתמודדות של החולים, אלו עלולים לפגוע בעצמם.
החוקרים התבססו על נתוני אשפוז, פניות לחדרי מיון וביקורים אמבולטוריים במרכזים לטיפול נפשי וכללו 154,811 חולים עם דמנציה, 652 מהם אובחנו לאחר מכן עם פגיעה עצמית.
חולים בסיכון הגבוה ביותר לפגיעה עצמית היו צעירים יותר בעת אבחנת דמנציה, עם שכיחות גבוהה יותר של גברים. אבחנות פגיעה עצמית תועדו לרוב במהלך 24 החודשים הראשונים לאחר האבחנה של דמנציה. מהנתונים עולה כי התחלואות הנלוות נפוצות ביותר בקרב חולים עם דמנציה ופגיעה עצמית כללו שימוש באלכוהול או סמים, דיכאון, חרדה והפרעה פסיכוטית.
החוקרים מדגישים כי לאורך הפרויקט הם עבדו בצמוד עם יועצים, שכללו חולי דמנציה ומטפלים בחולי דמנציה. אלו היו מעורבים בכל היבטי המחקר והם אלו שהציעו לבחון מקרוב את הסיכון לפגיעה בעצמית במהלך התקופה הסמוכה למועד האבחנה של דמנציה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על סיכון מוגבר לפגיעה עצמית בקרב חולים עם דמנציה במהלך החודשים הראשונים לאחר קביעת האבחנה. גברים, גיל צעיר יותר בעת האבחנה, שימוש בסמים או אלכוהול, דיכאון/חרדה והפרעה פסיכוטית נקשרו כולם עם סיכון מוגבר לפגיעה עצמית לאחר אבחנה של דמנציה.
מתוך כנס ה-Alzheimer’s Association International Conference
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!