טיפול במטפורמין להפחתת תנגודת לאינסולין עשוי להביא לשיפור בדיכאון ביפולארי עמיד לטיפול, כך עולה מנתונים מוקדמים שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society of Clinical Psychopharmacology.
החוקרים השלימו מחקר אקראי, מבוקר-פלסבו, אשר כלל 45 חולים בגילאי 18 שנים ומעלה, עם דיכאון ביפולארי עמיד לטיפול תרופתי, מהם 20 חולים חולקו לטיפול במטפורמין ו-25 חולים נכללו בזרוע הפלסבו. מינון הטיפול במטפורמין הועלה בהדרגה לאורך שבועיים עד 2,000 מ”ג ביום ומינון זה ניתן למשך 24 שבועות נוספים.
התוצא העיקרי של המחקר היה השינוי במדד MADRS, כאשר תגובה לטיפול הוגדרה בנוכחות ירידה של 30% במדד MADRS (Montgomery-Asberg Depression Rating Scale) מתחילת המחקר.
לאחר 14 שבועות, 10 מטופלים במטפורמין (50%) וחולה אחד בזרוע הפלסבו (4%) לא ענו עוד על הקריטריון להגדרת עמידות לאינסולין. החוקרים הופתעו במידה מסוימת לגלות כי מחצית מהחולים הפכו לרגישים לאינסולין שוב, מאחר ומהניסיון במתן מטפורמין לחולי סוכרת עולה כי שיעור גבוה יותר של חולים מגיבים לטיפול והם ציפו לשיעורי תגובה גבוהים יותר.
אעפ”י כן, 11 החולים שהגיבו לטיפול עם נסיגה של העמידות לאינסולין תועדה ירידה גדולה יותר במדדי MADRS, בהשוואה לחולים בהם לא תוארה נסיגה של העמידות לאינסולין. הפוגה בתסמיני דיכאון הייתה נפוצה יותר בחולים עם נסיגה של העמידות לאינסולין. הירידה במדדי MADRS החלה בשבוע 6 לטיפול ונשמרה לאורך המחקר.
החוקרים מדווחים כי חולים אלו היו עמידים מאוד לטיפול וסבלו מדיכאון בדרגה בינונית-עד-חמורה בתחילת המחקר, כאשר תום המחקר תועדו תסמיני דיכאון קלים, או שתסמיני הדיכאון חלפו כליל.
אמנם יש להשלים מחקרים נוספים לאישור ממצאי המחקר, אך החוקרים סבורים כי התוצאות המוקדמות מעידות כי הפחתת התנגודת לאינסולין באמצעות מטפורמין עשויה לשפר משמעותית את תסמיני דיכאון בחלק ניכר מהחולים עם דיכאון ביפולארי עמיד לטיפול.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-American Society of Clinical Psychopharmacology
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!