ילדים בגיל 9 שנים מצויים בסיכון מוגבר להפרעת דיכאון מג’ורית והפרעות פסיכיאטריות אחרות במידה ואחד מקרובי המשפחה שלהם סובל מההפרעה, כך עולה מניתוח נתוני מחקר ABCD (Adolescent Brain Cognitive Development) שפורסמו בכתב העת JAMA Psychiatry.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 11,200 ילדים ממחקר ABCD, אשר היו בגיל ממוצע של 9.9 שנים.
מהנתונים לפי דיווחי ההורים עולה כי השכיחות המשוקללת של התנהגות אובדנית עמדה על 5% בקרב ילדים ללא סיפור משפחתי של דיכאון ועל 7.2% בילדים עם סיפור משפחתי של דיכאון של אחד הסבים. הסיכון הנ”ל עלה ל-12.1% בקרב ילדים עם דיכאון רק בדור של הוריהם ול-15% בנוכחות דיכאון בשני הדורות (p<0.001).
על-פי דיווחי הילדים, השכיחות המשוקללת של התנהגות אובדנית עמדה על 7.4% בילדים ללא סיפור משפחתי של דיכאון, כאשר בנוכחות סיפור משפחתי של דיכאון באחד הסבים תועד סיכון של 7.0%, בנוכחות היסטוריה של דיכאון באחד ההורים השכיחות המשוקללת של התנהגות אובדנית עמדה על 9.8% וכאשר תועדה היסטוריה זו בשני הדורות עמדה השכיחות המשוקללת של התנהגות אובדנית על 13.8% (p<0.001).
החוקרים מצאו כי שיעורי הימצאות הפרעות דיכאון בקרב הילדים נותרו די יציבות בסיווג לפי גזע, מוצא אתני, מין ומצב סוציו-אקונומי.
מומחים בתחום מציינים כי ההבדל בהשפעה של היסטוריה משפחתית על דיכאון ושיעורי דיכאון בקבוצות דמוגרפיות שונות מהווה נקודה חשובה. מחקרים קודמים הראו כי נשים, בני מיעוטים ואלו במעמד סוציו-אקונומי נמוך מצויים כולם בסיכון מוגבר לדיכאון, כאשר התוספת של היסטוריה משפחתית של דיכאון מובילה לכך שמדובר באוכלוסיות פגיעות מאוד לדיכאון מג’ורי.
ממצאי המחקר מעידים כי בנוכחות קרובי משפחה עם דיכאון לאורך מספר דורות קיים סיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות בילדים. הנתונים מדגישים את הצורך בבדיקות סקר להערכת היסטוריה משפחתית של דיכאון בעת ההערכה של ילדים.
JAMA Psychiatry 2021
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!