השימוש במדדים לחיזוי הסיכון לאובדנות עשוי להיות משתלם מאוד מבחינת מאזן עלות-תועלת במערכת הבריאות האמריקאי, גם במקרים בהם למדדים דיוק נמוך יחסית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Psychiatry.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לזהות את ערכי הסף לרגישות, סגוליות וערך מנבא חיובי הנדרשים ממדדים לחיזוי הסיכון לאובדנות על-מנת להיות להוות התערבות משתלמת מבחינת מאזן סיכון-תועלת בקרב מטופלים בסיכון גבוה.
החוקרים השתמשו במודל אנליטי לקבלת החלטות וישלבו נתונים אודות האפידמיולוגיה של אובדנות, עלויות רפואיות וחברתיות של אובדנות ומאזן עלות-תועלת של התערבויות להפחתת הסיכון לאובדנות במטרה לדמות את השימוש בכלים לחיזוי הסיכון לאובדנות לזיהוי מטופלים בסיכון גבוה.
החוקרים עקבו אחר תוצאים שונים, כולל ניסיונות אובדניים פטאליים ולא-פטאליים, שנות חיים מתוקנים לאיכות חיים ועלויות טיפול רפואי. הם הגדירו עלות-תועלת כערך מקסימאלי של 150,000 דולרים לכל QALY (Quality-Adjusted Life Years) והשלימו ניתוח של הנתונים בין ספטמבר 2019 ועד יולי 2020.
בסימולציות אלו, לחולים שזוהו כבעלי סיכון גבוה לאובדנות הוצעה התערבות שכללה קשר ישיר ומעקב או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי כהתערבויות להפחתת הסיכוי לאובדנות. החוקרים מציינים כי הראשונה הינה התערבות פחות פולשנית ופחות יקרה, בעוד שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הינה התערבות פולשנית יותר ולכן כרוכה בעלויות גבוהות יותר.
החוקרים כותבים כי ניתוח הנתונים נועד לקבוע את סף הדיוק הנדרש להשגת כלי משתלם מבחינת עלות-תועלת עם סגוליות של 95% ומעלה טיפול קוגניטיבי התנהגותי השיג יעד זה ברגישות של לפחות 35.7% (רווח בר-סמך 95% של 23.1%-60.3%), בעוד שקשר פעיל ומעקב השיג יעד זה ברגישות של לפחות 17% (רווח בר-סמך 95% של 7.4%-37.3%).
ממצאי המחקר מציעים כי עם דיוק מספק, מודלים סטטיסטיים לחיזוי הסיכון לאובדנות עשויים להיות כלים משתלמים מבחינת מאזן עלות-תועלת. ישנם מספר מודלים לחיזוי הסיכון לאובדנות אשר עלו על ספי הדיוק שזוהו במחקר הנוכחי ולכן יש מקום להשלים מחקרים נוספים להערכת תוצאות יישום כלים אלו במערכת הבריאות האמריקאית.
JAMA Psychiatry 2021
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!