בחולים עם הפרעת דיכאון מג’ורית ישנם הבדלים ניכרים בתגובה לטיפול תרופתי בנוגדי-דיכאון, כך עולה ממטה-אנליזה גדולה שפורסמו בכתב העת JAMA Psychiatry.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההבדלים בתגובה לטיפול בנוגדי-דיכאון ולקבוע אם שונות זו קשורה עם חומרת הדיכאון המג’ורי, משפחת נוגדי-דיכאון, או שנת פרסום המחקר. לצורך מטה האנליזה, החוקרים ערכו חיפוש במאגרי Cochrane Central Register of Controlled Trials, CINAHL, Embase, LILACS, Medline, Medline In-Process ו-PsycINFO. הם התמקדו במחקרים כפלי סמיות, אקראיים ומבוקרי-פלסבו.
ניתוח סטטיסטי שימש לחישוב Coefficients of Variation (CV) של נוגדי-דיכאון ופלסבו והחוקרים חישבו את היחס להשוואת הבדלים בתוצאות בין נוגדי-דיכאון ופלסבו.
ב-87 מחקרים אקראיים ומבוקרי-פלסבו, אשר כללו 17,540 משתתפים ייחודים, החוקרים זיהו שונות משמעותית בתגובה לטיפול בנוגדי-דיכאון, בהשוואה לפלסבו (יחס CV של 1.4, p<0.001). חומרת הדיכאון לא השפיעה על השונות בתגובה לטיפול בנוגדי-דיכאון.
החוקרים מצאו כי עם משפחות תרופות מסוימות הודגמה פחות וריאביליות בתגובה לטיפול התרופתי כנגד הפרעת דיכאון מג’ורית. השונות בתגובה לטיפול בתרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) הייתה קטנה יותר, בהשוואה לשונות בתגובה לתכשירים נוראדרנרגיים (יחס CV של 0.88, p=0.01), כמו גם השונות בתגובה לנוגדי-דיכאון אחרים בהשוואה לתכשירים נוראדרנרגיים (יחס CV של 0.87, p=0.001). לחומרת הדיכאון לא הייתה השפעה על השונות בתגובה לטיפול בנוגדי-דיכאון והשונות בטיפול גם הייתה קטנה יותר במחקרים שפורסמו בשנים האחרונות, בהשוואה למחקרים ישנים יותר.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר תומכים בזיהוי גורמים המשפיעים על תגובה לטיפול מותאם אישית בנוגדי-דיכאון.
JAMA Psychiatry 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!