במתבגרים הסובלים מדיכאון והפרעות שינה, מהלך הדיכאון חמור יותר, ללא תלות בטיפול הניתן להם, בהשוואה לאלו בהם הפרעות השינה חלפו, כך עולה מתוצאות שני מחקרים חדשים, שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-Anxiety and Depression Association of American.
במחקר הראשון בשם IPT-A (Interpersonal Psychotherapy), שכלל 63 מתבגרים, נערכה השוואה בין טיפול פסיכותרפיה בין-אישית אל מול טיפול סטנדרטי. במחקר השני, הקרוי TADS (Treatment for Adolescent Depression Study) נכללו 439 מתבגרים ונערכה השוואה בין טיפול קוגניטיבי-התנהגותי אל מול טיפול ב-Fluoxetine מול טיפול משולב (קוגניטיבי-התנהגותי + Fluoxetine) ומול פלסבו.
בתחילת המחקר, 66% מהמשתתפים במחקר TADS דיווחו על קשיי שינה בדרגה מתונה או חמורה במהלך השבועיים האחרונים. למרות שהשינה לא השתפרה משמעותית מתחילת המחקר ועד לתום תקופת הטיפול, ב-43% מהמשתתפים עדיין נותרו הפרעות שינה בתום המחקר.
תוצאות דומות מאוד תוארו במחקר IPT-A. בתחילת המחקר, 65% מהמשתתפים דיווחו כי סבלו מהפרעות שינה בדרגה בינונית או חמור מכך במהלך שני העשורים האחרונים. גם במקרה זה נרשמה ירידה משמעותית בהפרעות שינה לאורך תקופת המחקר. עם זאת, גם במקרה זה, 40% מהמשתתפים במחקר IPT-A המשיכו לסבול מהפרעות שינה בתום המחקר.
בשני המחקרים, במתבגרים בהם הפרעות השינה נותרו לאורך זמן תוארו תסמיני דיכאון חמורים יותר משמעותית.
במחקר TADS, לכל עליה של נקודה אחת במדד הפרעות שינה לאורך הזמן, נרשמה עליה של 2.30 נקודות במדדי Reynolds Adolescent Depression Scale. במחקר IPT-A, במתבגרים נרשמה עליה של 1.89 נקודות במדדי Becks Depression Inventory לכל עליה של נקודה אחת בהפרעות השינה לאורך הזמן.
הגישה הטובה ביותר היא להציע למתבגרים המועמדים לטיפול תכנית טיפול שינה התנהגותית מובנית. חשוב מכך, יש לקחת בחשבון כי נוגדי-דיכאון עשויים להחמיר הפרעות שינה.
מתוך כנס מטעם ה-Anxiety and Depression Association of American
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!