מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAMA Psychiatry עולה כי בדיקות הדמיה מסוג fMRI (Functional Magnetic Resonance Imaging) עשויות לסייע בזיהוי חולים עם דיכאון מג’ורי בהפוגה, בהם סיכון מוגבר להישנות הפרעת הדיכאון.
מדגם המחקר כלל 64 משתתפים לא-מטופלים עם שהיו בהפוגה מדיכאון מג’ורי במשך לפחות שישה חודשים ו-39 ביקורות בריאות, ללא היסטוריה משפחתית או אישית של הפרעת דיכאון מג’ורי.
במהלך בדיקות fMRI, המשתתפים התבקשו לדמיין התנהגות רעה כלפי חבריהם, ולאחר מכן חשו תחושות אשמה. במהלך 14 החודשים הבאים, 37 משתתפים נותרו בהפוגה (קבוצה יציבה) ו-27 אובחנו עם הישנות דיכאון מג’ורי.
במהלך חווית תחושת האשמה, בקבוצת החולים עם הישנות הפרעת דיכאון מג’ורי תועדה קישוריות רבה יותר באזורי RSATL-SCSR בהשוואה לקבוצה היציבה ולקבוצת הביקורת. החוקרים אישרו את השערתם כי במהלך תחושת אשמה עצמית, לעומת רגשות האשמה אחרים, הקישוריות באזורי RSATL-SCSR מנבאת את הסיכון להישנות עתידית.
בקבוצת החולים עם הישנות דיכאון מג’ורי תועדה גם קישוריות-יתר עם פוטמן ונטראלי ימני וקלאוסטרום וצומת אונה טמפוראלית-פריאטלית. ביחד, אזורים אלו ניבאו הישנות בדיוק של 75% (48 מבין 64 מקרים צפויים).
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להערכת השימושיות המעשית של אמצעים אלו. לדבריהם, לא ניתן להתבסס על נתונים אלו עד לאישור במחקרים נוספים והשגת יעד דיוק של 80%.
עם זאת, לממצאים חשיבות רבה מאחר ומצביעים על קשר אפשרי בין דיכאון ובין שינוי בקישוריות התפקודית ברשתות העצבים במוח, האחראיות לתחושות אשמה עצמית והאשמת אחרים.
JAMA Psychiatry. Published online October 7, 2015
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!