במקרים רבים של הפרעות דיכאון ניתן לטפל באופן יעיל עם התערבויות פסיכולוגיות במסגרת תנאי רפואה ראשונית, כך עולה משתי סקירות סיסטמיות ומטה-אנליזות שפורסמו במהדורת ינואר/פברואר של כתב העת Annals of Family Medicine.

מהערכת הנתונים אודות למעלה מ-5,000 חולים המטופלים במרפאות ראשוניות כנגד דיכאון מצאו החוקרים מגוון התערבויות פנים-מול-פנים והתערבויות מרוחקות בעלות יעילות דומה בשיפור מדדי דיכאון. למרות שמרבית החולים עם הפרעות דיכאון מטופלים במרפאות ראשוניות, מרבית המחקרים האקראיים-מבוקרים להערכת טיפולים לדיכאון נערכים בתנאים מיוחדים.

במטרה לבחון אם העדויות תומכות בטיפול לא-תרופתי במסגרת רפואה ראשונית, החוקרים ערכו סקירת ספרות וזיהו כ-30 מחקרים עם כ-5,000 משתתפים.

באשר לתוצא הסיום העיקרי של ירידה של לפחות 50% במדדי דיכאון מג’ורי, החוקרים מצאו כי לטיפולים השונים הייתה תועלת קטנה עד בינונית בהשוואה לטיפול סטנדרטי בלבד, אך עם הבדלים קטנים בלבד בגודל ההשפעה בין סוגי טיפול שונים.

מהנתונים עלה כי ההבדלים בין הסוגים השונים של טיפולים פסיכולוגיים הם מינוריים, וגישות שונות טיפול מרחוק, עזרה עצמית עם הכוונה ומגע מינימאלי עשויות להוביל להשפעה דומות לגישות המבוססות על מפגש אישי פנים-מול-פנים. הממצאים גם רומזים כי טיפולים פסיכולוגיים עשויים להיות פחות יעילים בחולים עם דיכאון קל ודיסתימיה, בהשוואה לחולים עם דיכאון מג’ורי.

במטרה לבחון אם נוגדי-דיכאון יעילים יותר מפלסבו בתנאי רפואה ראשונית, החוקרים ערכו סקירה שיטתית נפרדת ומטה-אנליזה. הם זיהו 66 מחקרים עם כ-15,000 חולים. מהנתונים עלה כי נוגדי דיכאון טריציקליים וטטרציקליים, SSRI, Venlafaxine, Trazodone ותמצית היפריקום היו עדיפים משמעותית על פלסבו, עם יחסי סיכויים שנעו בין 1.69 עד 2.03. עם זאת, לא תוארו הבדלים משמעותיים בין משפחות התרופות השונות.

באשר לבטיחות, מהמחקר עלה כי סיכוי לפרישה ממחקרים היה נמוך משמעותית בשל אירועים חריגים במטרה וטופלו במעכבי MAO (Monoamine Oxidase) הפיכים או תמציות היפריקום, בהשוואה לחולים שנטלו תרופות אחרות.

מהממצאים עולה כי תוצאות מחקרי טיפול ראשוני דומות ככל הנראה לתוצאות ממחקרים אחרים. עם זאת, הם מציינים כי מחקרים מעטים בחנו את התועלת ארוכת הטווח במסגרת טיפול ראשוני.

Ann Fam Med. 2015;13:56-79

לידיעה במדסקייפ