במאמר שפורסם במהלך חודש אוקטובר בכתב העת JAMA Psychiatry מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי טיפול בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים (NSAID או Nonsteroidal Anti-Inflammatory Drugs) עשוי להקל על תסמיני דיכאון.
מתוצאות מטה-אנליזה עולה כי הוספת טיפול ב-NSAID לוותה בשיפור התגובה לטיפול בנוגדי-דיכאון, ללא עליה בסיכון לאירועים חריגים. בפרט, הוספת הטיפול ב-Celecoxib הביאה לשיפור ההשפעה של נוגדי-דיכאון, כמו גם עליה בשיעורי הפוגה ותגובה לטיפול.
הסקירה כללה 14 מחקרים אקראיים ומבוקרי-פלסבו, להערכת היעילות והאירועים החריגים עקב טיפול בנוגדי-דלקת בסך כולל של 6,262 מבוגרים עם תסמיני דיכאון או דיכאון.
מהנתונים עלה כי הטיפול בנוגדי-דלקת הביא להקלה בתסמיני דיכאון, בהשוואה לפלסבו, עם הבדל ממוצע מתוקן של 0.34-. ההשפעה נוגדת הדיכאון תועדה במחקרים שכללו חולים עם דיכאון ותסמיני דיכאון. לטיפול בנוגדי-דלקת הייתה עדיפות בהשוואה לפלסבו בשיעורי ההפוגה (יחס סיכויים של 2.73) ובשיעורי התגובה (יחס סיכויים של 2.41).
הוספת Celecoxib כתוספת לטיפול בנוגדי-דיכאון הובילה לתועלת הרבה ביותר בהשוואה לפלסבו (הבדל מתוקן ממוצע של 0.82-, p<0.001). הוספת Celecoxib הביאה לשיפור שיעורי הפוגה (יחס סיכויים של 7.89, P<0.001) ושיעורי התגובה (יחס סיכויים של 6.59, p<0.001).
מעכבי ציטוקינים נבחנו במספר מחקרים ולא הביאו לשיפור משמעותי בהשפעות טיפול בנוגדי-דיכאון, בהשוואה לפלסבו.
החוקרים לא זיהו סיכון מוגבר לאירועים חריגים עם טיפול ב-NSAID או מעכבי ציטוקינים, אם כי לא כל המחקרים דיווחו על אירועים חריגים. הם מוסיפים כי מרבית המחקרים היו קטנים וקצרי טווח, ומרביתם זיהו גודל השפעה קטן עד בינוני עם הטרוגניות רבה. כמו כן, במחקרים זוהה סיכון גבוה להטיה, שעשוי היה להביא להערכה מופרזת של תוצאות הטיפול. אעפ”י כן, הממצאים מספקים רמזים ראשונים לתועלת של נוגדי-דיכאון בטיפול בדיכאון.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהתוצאות עולה כי לטיפול נוגד-דלקת, בפרט Celecoxib, תועלת בהקלה על תסמיני דיכאון, ללא עליה בסיכון לאירועים חריגים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!