מתוצאות מחקר קטן עולה כי הסיכוי להגברת הטיפול לאיזון לחץ הדם או הפניה למומחה ליתר לחץ דם נמוך יותר בחולים הסובלים מיתר לחץ דם ומדיכאון. ממצאים אלו, שפורסמו בכתב העת JAMA Internal Medicine, עשויים להסביר את הפרוגנוזה הגרועה יותר של מחלות לב וכלי דם בחולים הסובלים מדיכאון, בהשוואה לחולים ללא דיכאון.
החוקרים מסבירים כי יש עדויות לפיהן חולים עם מחלות פסיכיאטריות מקבלים טיפול רפואי פחות אינטנסיבי, דוגמת רה-וסקולריזציה כלילית. ממצאי המחקר הנוכחי מצטרפים לנתונים אלו ומדגימים את ההבדלים בהתנהגות הקלינית בכל הנוגע לאיזון גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם באוכלוסייה זו.
מדגם המחקר כלל 158 חולים, שטופלו ע”י 28 רופאי משפחה בשני מרכזים אקדמיים. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 65 שנים, כאשר לחץ הדם הסיסטולי הממוצע עמד על 158.7 מ”מ כספית (בעת הביקור האחרון במרפאה). החולים נטלו בממוצע 2.5 תרופות לאיזון יתר לחץ דם. מעט פחות ממחצית מהמשתתפים אובחנו עם דיכאון (45%).
החוקרים מדווחים כי שיעור המקרים בהם לא הוגבר הטיפול לאיזון יתר לחץ דם, לא ניתנה הפניה למומחה לטיפול ביתר לחץ דם, או לא בוצע בירור של יתר לחץ דם למרות לחץ דם שאינו מאוזן, היה גבוה יותר משמעותית בחולים הסובלים מדיכאון, בהשוואה לחולים ללא דיכאון (70% לעומת 51%, בהתאמה). במודל מתוקנן, בחולים עם דיכאון תועד סיכוי גבוה יותר בהיקף של 40% לאפליה זו, בהשוואה לחולים ללא הפרעות פסיכיאטריות. קשר זה נותר על כנו גם לאחר תקנון לייעוץ בנוגע להיענות לטיפול.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה להבין מדוע רופאים מטפלים בחולים עם דיכאון בצורה שונה, אך בשלב זה מעודדים את רופאי המשפחה לנקוט בגישה זהירה בכל הקשור לתת-טיפול בגורמי סיכון למחלות לב וכלי דם בחולים עם דיכאון.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!