Aripiprazole הינו טיפול יעיל למאניה בחולים מבוגרים, מתבגרים וילדים, אם כי הטיפול מלווה בהפרעות במערכת העיכול, כך עולה מתוצאות סקירה חדשה של הספרות הרפואית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הפרעה דו-קוטבית מתאפיינת באירועים של מצב רוח מרומם או אי-שקט (אירועי מאניה או היפומאניה) ואירועים של מצב רוח ירוד ואובדן אנרגיה (אירועי דיכאון). Aripiprazole הינו תכשיר אנטי-פסיכוטי אטיפי, המשמש לטיפול במאניה הן כטיפול בודד והן כחלק מטיפול משולב עם תכשירים אחרים.
במסגרת הסקירה הנוכחית ביקשו החוקרים להעריך את הבטיחות והסבילות של Aripiprazole לבדו או בשילוב עם טיפולים אחרים למאניה, בהשוואה לפלסבו וטיפולים תרופתיים אחרים, להקלה על תסמינים חדים של מאניה או אירועים מעורבים. כמו כן, החוקרים ביקשו לבחון את קבלת הטיפול, וכן את תופעות הלוואי ושיעורי התמותה הכוללים בחולים המטופלים בתרופה זו.
לשם כך, נערכה סקירה של מאגרי CCDANCTR (Cochrane Depression, Anxiety and Neurosis Group’s Specialized Register) בכל השנים עד יולי 2013, והחוקרים אספו מחקרים אקראיים שערכו השוואה בין Aripiprazole ופלסבו או תרופות אחרות לטיפול במאניה חדה או אירועים מעורבים.
הסקירה כללה עשרה מחקרים (3,340 משתתפים), כאשר שבעה מחקרים ערכו השוואה בין טיפול בודד ב- Aripiprazole בהשוואה לפלסבו (2,239 משתתפים); שני מחקרים כללו קבוצת השוואה שלישית (מחקר אחד כלל השוואה לליתיום והשני כלל השוואה להלופרידול). שני מחקרים השוו בין Aripiprazole כתוספת לטיפול ב-Valproate או ליתיום בהשוואה לפלסבו כטיפול נוסף (754 משתתפים) ומחקר אחד השווה בין Aripiprazole והלופרידול (347 משתתפים). הסיכון הכולל להטיה לא היה ברור. ייתכן כי שיעורי פרישה גבוהים ממרבית המחקרים (למעלה מ-20% בכל התערבות בשמונה מהמחקרים) השפיעו על התועלת היחסית.
מהעדויות עלה כי Aripiprazole יעיל יותר מפלסבו בהקלה על תסמיני מאניה במבוגרים וילדים/מתבגרים לאחר שלושה וארבעה שבועות, אך לא לאחר שישה שבועות. החוקרים בחנו את הטיפול ב- Aripiprazole אל מול תרופות אחרות בשלושה מחקרים במבוגרים ליתיום שימש במחקר אחד והלופרידול בשני מחקרים. לא זוהו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין Aripiprazole ובין טיפולים תרופתיים אחרים בהקלה על תסמיני מאניה לאחר שלושה שבועות, או בכל נקודת זמן אחרת, כולל לאחר 12 שבועות.
בהשוואה לפלסבו, Aripiprazole לווה בשיעור גבוה יותר של הפרעות תנועה, עם שיעור גבוה יותר של חולים שנדרשו לטיפול בתרופות אנטי-כולינרגיות (יחסי סיכון של 3.28). Aripiprazole הוביל גם לשיעור גבוה יותר של הפרעות המערבות את מערכת העיכול (בחילות ועצירות), ולירידה בערכי פרולקטין אל מתחת לגבול התחתון של הנורמה בילדים/מתבגרים.
החוקרים זיהו הטרוגניות משמעותית במטה-אנליזה של הפרעות תנועה על-רקע טיפול ב- Aripiprazole וטיפולים אחרים, וההבדל נבע ככל הנראה מפרופיל תופעות לוואי שונה של ליתיום והלופרידול. לאחר שלושה שבועות, לא ניתן היה להשלים את מטה האנליזה בשל מחסור בנתונים, עם זאת, לאחר 12 שבועות, הלופרידול הוביל להפרעות תנועה בשכיחות גבוהה יותר משמעותית, בהשוואה ל- Aripiprazole. לאחר 12 שבועות לא תועדו הבדלים בין Aripiprazole וליתיום, למעט במונחים של אקתיזיה לפי דיווח חולים (יחס סיכון של 2.97).
החוקרים כותבים כי למרות שממצאי הסקירה מעידים כי Aripiprazole הינו טיפול יעיל למאניה, אין מחקרים רבים להשוואת הטיפול אל מול הלופרידול או ליתיום, ולכן מקומו המדויק של Aripiprazole אינו ברור.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!