חוקרים מאוניברסיטת מישיגן מדווחים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול ב-Mirtazapine ו-Fluoxetine מלווה בסיכון מוגבר משמעותית לזיהום ב-Clostridium difficile. מהנתונים עולה כי הטיפול התרופתי מלווה בהכפלה של הסיכון לזיהום, בפרט במבוגרים המתגוררים בגפם.
בזמן שערכו מחקר אחר בנוגע לגורמי סיכון לזיהום ב-C. difficile, החוקרים נתקלו במאמר הנוגע לחקירת התפרצות שפורסם ע”י אפידמיולוגים מטעם ה-CDC וממנו עלה כי בחולים עם הזיהום החיידקי תועדה שכיחות גבוהה פי שלוש של פסיכוזה ודיכאון, בהשוואה לביקורות. בהמשך, החוקרים מצאו כי קבוצת רוקחים מקנדה פרסמה מחקר בנוגע לקשר בין טיפול תרופתי ובין הזיהום החיידקי בשני בתי חולים. מבין כל התרופות שנבחנו, נוגדי-דיכאון נקשרו באופן הבולט ביותר עם זיהום ב-C. difficile, עם סיכון יחסי של 2.49. שני הממצאים הללו נקברו כממצאים מינוריים בספרות הרפואית, אך כאשר החוקרים סקרו את המחקרים ובחנו את הנתונים שלהם, הם החלו לזהות דפוס ולכן החליטו לבחון את הנושא.
ראשית, החוקרים ערכו מחקר אורכי שכלל כ-16,000 מבוגרים אמריקאים שלקחו חלק במחקר HRS (Health and Retirement Study), קשרו נתונים שנאספו מראיונות שנערכו כל שנתיים, אשפוזים בבתי חולים ומרכזים סיעודיים, ביקורי בית וביקורים אחרים במרפאות.
מטרת המחקר הייתה לקבוע את שיעור זיהומי C. difficile באוכלוסיה בחולים עם וללא דיכאון ולהעריך את הקשר בין דיכאון ובין הזיהום החיידקי.
גיל המשתתפים הממוצע במחקר הראשון עמד על 67.9 שנים, 56.2% היו נשים ומרביתם סבלו מעודף משקל או השמנת-יתר. סך כולל של 404 משתתפים אובחנו עם הזיהום החיידקי לפחות פעם אחת.
מבין המשתתפים שאובחנו עם C. difficile, 142 (35%) אובחנו עם דיכאון מג’ורי ו-150 (37%) אובחנו עם הפרעת דיכאון לפני הזיהום. לאחר תקנון למשתנים שונים, החוקרים מצאו כי בחולים עם דיכאון מג’ורי נרשמה עליה של 36% בסיכוי להתפתחות הזיהום החיידקי, בהשוואה לאלו ללא דיכאון מג’ורי. הקשר נותר במגוון הפרעות דיכאון, הפרעות פסיכיאטריות והפרעות במערכת העצבים.
בנוסף, במבוגרים שהתאלמנו נרשמה עליה של 54% בסיכויים להתפתחות הזיהום החיידקי, בהשוואה למבוגרים נשואים, ובמבוגרים שהתגוררו בגפם נרשמה עליה של 25%.
במחקר השני, החוקרים ביקשו לבחון אם קיים קשר בין טיפול בנוגדי-דיכאון ובין רכישת זיהום C. difficile בבית החולים.
במחקר זה, נערכו בדיקות צואה ל-C. difficile בכ-4,000 מבוגרים בזמן שהיו מאושפזים בין 1 באוגוסט, 2010, ועד 29 בפברואר, 2012. מבין אלו, 468 נבדקים נמצאו חיוביים ו-3,579 היו שליליים.
החוקרים מצאו כי מרבית סוגי נוגדי הדיכאון לא השפיעו על הסיכון לזיהום החיידקי. מבין 12 נוגדי דיכאון שנבחנו, רק Mirtazapine ו-Fluoxetine הביאו לעליה בסיכון לזיהום ב-C. difficile.
הסיכויים לבדיקה חיובית ל-C. difficile היו גבוהים כפליים בחולים שטופלו ב-Mirtazapine, בהשוואה לאלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי (p=0.003). כמו כן, עבור כל מנה של Mirtazapine, הסיכוי לתוצאה חיובית בבדיקת C. difficile היה גבוה ב-8%.
בחולים שטופלו ב-Fluoxetine נרשמה גם כן עליה של כמעט פי שתיים בסיכוי לבדיקה חיובית לזיהום החיידקי (p=0.012). כמו כן, עם כל מנת תרופה הסיכוי לתוצאה חיובית עלה ב-6%.
החוקרים מסבירים כי הטיפול ב-Mirtazapine מלווה לעיתים בתופעות לוואי במערכת העיכול, דוגמת תאבון מוגבר ועליה במשקל. מכאן עולה כי חל שינוי בצריכה תזונתית, שידוע כי לה השפעה על הרכב החיידקים במערכת העיכול. Fluoxetine מלווה גם כן בבעיות במערכת העיכול בחלק מהמקרים, וסקירה סיסטמית אחת מצאה כי במטופלים בתרופה נרשמה שכיחות גבוהה יותר של שלשולים, הקאות, בחילות וירידה במשקל, בהשוואה למטופלים בנוגדי דיכאון אחרים.
הקשר הנ”ל בין נוגדי דיכאון ובין התפתחות זיהום C. difficile נותר גם לאחר שנלקח בחשבון מתן טיפול אנטיביוטי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!