בשני מחקרים עם פרוטוקול זהה נמצא כי הטיפול בהפרעת דכאון מגו’רי באמצעות duloxetine (סימבלתה) קשור לשיפור משמעותי בתסמיני הדכאון לאחר 8 שבועות טיפול בהשוואה לפלצבו, וכן גם שיפור במדד התפקוד היום יומי.
החוקרים מציינים ברקע שחזרה ליכולת פוקנציונלית נורמלית היא המטרה המרכזית בטיפול בהפרעת דכאון מג’ורי. לצורך כך יזמו המחברים שני מחקרים עם אותו פרוטוקול אשר תוכננו להעריך את התפקוד לאחר 8 שבועות טיפול ב-duloxetine .
היעד המרכזי של המחקר היה מידת השיפור בציון Hamilton Depression Rating (ובקיצור HAMD) סעיף 7 (עבודה/פעילויות). יעדים משניים כללו שיפור בתסמינים דכאוניים שנמדדו באמצעות סולים מאייר של HAMD , ושיפור בהערכת תפקוד באמצעות ( Sheehan Disability Scale (SDS), וה-Social Adaptation Self-evaluation Scale (בקיצור (SASS).
המטופלים חולקו באופן רנדומלי לטיפול בסימבלתה 60 מ”ג ליום או פלצבו (בכל אחד משני המחקרים השתתפו כ-260 מטופלים). השינויים מהמדדים הבסיסיים בתחילת כל מחקר נותחו באמצעות מודל מרובה משתנים.
לאחר 8 שבועות, נמצא שסימבלתה הייתה עדיפה על פלצבו באופן מובהק (p<0.001 ) מבחינת שיפור HAMD במחקר השני, כשבמחקר השני המובהקות הייתה גבולית (p=0.051) . התוצאות המרכזיות בשני המחקרים הצביעו באופן מובהק על עדיפות לסימבלתה.
לאחר 12 שבועות, סימבלתה הייתה עדיפה על פלצבו בשיפור ציוני SASS בשני המחקרים, וכן גם ב-SDS במחקר השני.
החוקרים מסכמים שסימבלתה קשורה לשיפור מובהק בסימפטומים של הפרעת דכאון מג’ורית בהשוואה לפלצבו, ומגמה של שיפור ב-HAMD בסעיף תפקודי עבודה/פעילויות לאחר 8 שבועות טיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!