ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Diabetes Care עולה כי בנוכחות דיכאון או סוכרת קיים סיכון מוגבר לאוטם לבבי, אך הסיכון גבוה עוד יותר בחולים הסובלים מהשניים. בעקבות זאת, החוקרים ממליצים על תכנית טיפול משולבת, הכוללת המשלבת קרדיולוג, מומחה לבריאות הנפש ורופא משפחה עשויה לשפר את התוצאות בחולים אלו.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מהעדויות עולה כי דיכאון מחמיר את התוצאות הקרדיווסקולאריות בחולי סוכרת מסוג 2. במטרה להעריך יעדי סיום ספציפיים דוגמת אוטם לבבי, החוקרים בחנו את הנתונים אודות למעלה ממיליון משתתפים ללא מחלה קרדיווסקולארית בשנים 1999-2000.
מדגם המחקר כלל 77,568 חולים עם דיכאון מג’ורי, 40,953 חולים עם סוכרת מסוג 2, 12,679 עם דיכאון מג’ורי וסוכרת ו-214,749 משתתפים ללא דיכאון או סוכרת.
במהלך שבע שנות מעקב, שיעורי האוטם הלבבי עמדו על 3.5% בקבוצת החולים עם דיכאון מג’ורי, 5.9% בחולי סוכרת, 7.4% בחולים עם סוכרת ודיכאון מג’ורי ו-2.6% בקבוצת הביקורת.
בהשוואה לביקורות, יחס הסיכויים המתוקן לאוטם לבבי היה 1.29 באלו עם דיכאון בלבד, 1.33 באלו עם סוכרת בלבד ו-1.82 בחולים עם דיכאון וסוכרת.
עם זאת, טיפול בנוגדי-דיכאון במשך 12 שבועות, לכל הפחות, לווה בסיכון מופחת משמעותית להיארעות אוטם לבבי.
החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מאשרים את הקשר בין דיכאון מג’ורי ובין סיכון מוגבר לאוטם לבבי בחולים עם סוכרת מסוג 2.
לממצאים ישנם מספר הסברים אפשריים, כולל האפשרות כי דיכאון פוגע בטיפול העצמי בסוכרת ומגביר את חוסר הפעילות הגופנית וגורמי סיכון אחרים הקשורים באורחות חיים. ייתכן כי דיכאון מוביל לשינויים פיזיולוגיים. מנגד, תנגודת לאינסולין בחולי סוכרת מסוג 2 עשויה להפריע לטיפולים כנגד דיכאון, ולכן הטיפול בדיכאון קשה יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!