מתוצאות מחקר חדש עולה כי במבוגרים עם הפרעת דיכאון מג’ורי (Major Depressive Disorder), עם טיפול ב- Escitalopram(ציפרלקס) קיים סיכוי גבוה יותר להפוגה בדיכאון ללא תופעות לוואי, בהשוואה למתן טיפול בתרופות ממשפחת SNRI (Selective Norepinephrine Reuptake Inhibitor).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לעיתים קרובות היכולת לסבול טיפול בנוגד-דיכאון, כפי שמתבטאת בתדירות וחומרת תופעות לוואי, חשובה כמו התועלת של הטיפול בהגדרת הצלחת הטיפול. במחקר הנוכחי בחנו החוקרים תוצא משולב הפוגה בהפרעת דיכאון מג’ורי ללא תופעות לוואי וערכו השוואה של פרופיל סיכון-תועלת בין Escitalopram ובין תרופות ממשפחת SNRI , Duloxetine (סימבאלתה) ו-Venlafaxine (אפקסור).
החוקרים אספו נתונים משלושה מחקרים במהלכם חולים עם הפרעת דיכאון מג’ורי טופלו במשך שמונה שבועות ב- Escitalopram (462 חולים) או SNRI (467 חולים).
היעד העיקרי של המחקר היה מדד משולב שהוגדר כהפוגה (מדד MADRS (Montgomery-Asberg Depression Rating Scale) של 10 ומטה) והעדר תופעות לוואי. החוקרים ערכו השוואה בין הקבוצות בכל ביקור רפואי להערכת שיעור החולים בהפוגה וללא כל תופעת לוואי, הפוגה ללא תופעות לוואי בדרגה בינונית-עד-חמורה ובחנו את תופעות הלוואי על-רקע הטיפול התרופתי שניתן במסגרת המחקר.
בתום שמונת שבועות המחקר, בהשוואה למטופלים ב-SNRI, בקבוצת המטופלים ב- Escitalopram תועד סיכוי גבוה יותר להפוגה ללא כל תופעות לוואי (28.4% לעומת 21.6%, p=0.0179) והפוגה ללא תופעות לוואי על-רקע הטיפול התרופתי שניתן במסגרת המחקר (45.2% לעומת 36.8%, p=0.0092). בהשוואה לחולים שטופלו ב-SNRI, בחולים שטופלו ב- Escitalopram תועד סיכוי גבוה ב-38% להפוגה ללא כל תופעות לוואי , כמו גם עליה של 28% בסיכוי להפוגה ללא תופעות לוואי בדרגה בינונית-עד-חמורה ועליה של 34% בסיכוי להפוגה ללא תופעות לוואי על-רקע הטיפול התרופתי שניתן במסגרת המחקר (p<0.05).
החוקרים מסכמים וכותבים כי במבוגרים עם הפרעת דיכאון המטופלים ב- Escitalopram תועד סיכוי גבוה יותר להפוגה ללא תופעות לוואי, בהשוואה לטיפול ב-SNRI.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!