מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של ירחון American Journal of Psychiatry עולה כי טיפול יעיל בנשים הסובלות מהפרעת דיכאון מאג’ורי עשוי להקל הפרעות התנהגות ותסמינים פסיכיאטריים בילדיהן.
לצד תוצאותיהם של מחקרים נוספים אשר פורסמו לאחרונה, טוענים החוקרים כי ממצאיהם אלו מצביעים על כך שרמיסיה של דיכאון באמהות קשורה בתוצאות חיוביות בילדיהן. לדבריהם, ישנה חשיבות לטיפול בהורה עד לרמיסיה של הדיכאון. הם מציעים כי כאשר מטפלים בילד הסובל מדיכאון, יש לבדוק שמא גם אמו סובלת מדיכאון, שכן במידה וכן עשוי להיות ערוץ נוסף לסיוע עבור האם וילדה גם יחד.
מומחית בתחום אשר נתבקשה להגיב לפרסום הדברים מסכימה. לדבריה, כאשר בוחנים את תמונת ההתנהגות והבריאות הנפשית של ילד, חשוב לבחון גם את אלו של הוריו. מומחה נוסף מה-Assembly of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry מסביר כי קיומו של הורה הסובל מדיכאון או חרדה, העושה שימוש בחומרים או סובל מטראומה, עשוי לעורר בעיות בילד. לדבריה, המחקר הנוכחי מראה כי ככל שמתערבים מוקדם יותר בטיפול בהורים, ובמקרה זה באמהות, כך ניתן להיטיב יותר עם ילדיהן. עם זאת, היא מדגישה כי יש מקום גם לבחון את בריאותם הנפשית של האבות.
במחקר עקבו החוקרים באופן פרוספקטיבי אחר 80 אמהות וילדיהן אשר השתתפו במחקר ה-Sequenced Treatment Alternatives to Relieve Depression (STAR*D). במסגרת המחקר, טופלו האמהות ראשית בתכשיר Citalopram ולאחר מכן בנוגדי דיכאון, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy, CBT) או בשילוב של אלו, על פי הצורך.
במרווחי זמן של שלושה חודשים במהלך השנה שלאחר הרמיסיה של דיכאון האם, ביקשו החוקרים לבחון שינויים בתסמינים פסיכיאטריים, הפרעות התנהגות ותפקוד פסיכו-סוציאלי בקרב ילדיהן בגילאי בית הספר. הם השוו את תוצאות הילדים בתלות בפרק הזמן שחלף מהרמיסיה של הדיכאון באם, וזאת תוך תקנון לגיל הילד ומינו, מצב פסיכיאטרי בסיסי וטיפול פסיכיאטרי, רמת ההכנסה בבית ומדד ה-Hamilton Depression Score הבסיסי של האם, נוכחות הפרעת חרדה בתחילת המעקב וכן המצב המשפחתי של האם.
מבין 80 האמהות שנבדקו, מדווחים החוקרים כי 36 היו כאלו שהשיגו רמיסיה מוקדמת, משמע תוך שלושה חודשים מתחילת הטיפול, 12 נשים השיגו רמיסיה מאוחרת, כלומר בין 3 ל-12 חודשים לאחר תחילת הטיפול, ויתר 28 הנשים לא השיגו רמיסיה.
במהלך השנה שלאחר הרמיסיה, נמצא כי ילדיהן של אמהות שהשיגו רמיסיה מוקדמת או מאוחרת הראו ירידה משמעותית בתסמינים הפסיכיאטריים ובהפרעות ההתנהגות על פי ההערכות המקובלות.
עם זאת, החוקרים מציינים כי התפקוד הפסיכו-סוציאלי השתפר רק בקרב הילדים לאמהות שהשיגו רמיסיה מוקדמת. לדבריהם, העובדה כי נשים אלו הראו רמות פחות חמורות של דיכאון בתחילת המעקב ונותרו בדיכאון למשך פרק זמן קצר יותר מציעה כי רמיסיה מוקדמת, חומרת מחלה נמוכה ומשך קצר יותר של אירועי הדיכאון באם עשויים להיות גורמים חשובים ביחס לאדפטציה שעוברים ילדיהן.
לדברי החוקרים, לא נמצאו שינויים ניכרים בתסמינים הפסיכיאטריים או ההתנהגותיים בקרב הילדים לאמהות שלא השיגו רמיסיה במהלך תקופת המחקר, למעט הפרעות התנהגות מוחצנות, אשר גברו בקרב ילדים אלו.
החוקרים טוענים כי יתכן ונשים אשר נותרו ברמיסיה במהלך השנה הראשונה עשו כן מאחר וילדיהן המשיכו להראות שיפור. באמהות שלא השיגו רמיסיה, לעומת זאת, הפרעות ההתנהגות של ילדיהן יתכן ותרמו לתסמיני הדיכאון האמהיים, הם משערים.
באשר לאמהות אשר השיגו רמיסיה ובהמשך חוו הישנות של הדיכאון, מציינים החוקרים כי מספרן היה קטן מכדי שניתן יהיה להעריך כיאות תרחיש זה.עם זאת, בניתוח קודם של נתוני עוקבת הילדים של מחקר ה-STAR*D נמצאו ראיות מה לכך שאמהות נעשו פחות מדוכאות בעקבות שינויים חיוביים שנצפו בילדיהן.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!