ממחקר חדש, שפורסם במהדורת דצמבר של Archives of General Psychiatry, עולה כי בקרב מטופלים דיכאוניים הלוקחים תרופות אנטי דיכאוניות, fluoxetine קשור עם הסיכון הכי נמוך לגרימת נטיות אובדניות ו-venlafaxine קשור עם הסיכון הכי גבוה.
לא ברור עדיין אם טיפול אנטי דיכאוני קשור עם עליה או ירידה בסיכון לאובדנות. מטרת המחקר הייתה לבדוק, בעזרת כוח סטטיסטי גבוה בקוהורט כלל ארצי של מטופלים אובדניים, איך הסיכון של אובדנות, ניסיונות אובדניים קשים ותמותה משתנים בין מטופלים המקבלים SSRI (מעכבים ספציפיים של reuptake של סרוטונין), TCA (אנטי דיכאוניים טרי ציקליים) או SNA (אנטי דיכאוניים סרוטונרגיים לא אדרנרגיים) מול אי טיפול באנטי דיכאוניים.
במחקר, 15,390 מטופלים ללא פסיכוזה, שאושפזו בשל ניסיון אובדני בין האחד בינואר 1997 וה-31 בדצמבר 2003, היו תחת מעקב דרך מאגר נתונים ממוחשב כלל ארצי, עם מעקב ממוצע של 3.4 שנים. המשתנים העיקריים היו ניקוד נטייה ARRs (סיכונים מיוחסים מתוקננים) במהלך טיפול יחיד עם התרופה האנטי דיכאונית הכי נפוצה בשימוש מול אי טיפול אנטי דיכאוני בכלל.
סיכון לאובדנות היה הכי נמוך עם fluoxetine (ARR 0.52, רווח בר סמך 95% : 0.3-0.93), והכי גבוה בשימוש ב- venlafaxine (ARR– 1.61, רווח בר סמך 95% : 1.01-2.57). תמותה הייתה נמוכה יותר בעת שימוש ב-SSRI (ARR 0.59, רווח בר סמך 95% : 0.49-0.71, P < .001), דבר שהיה מיוחס לירידה במקרי התמותה הקשורים לאירועים קרדיווסקולרים וצרברווסקולריים (ARR 0.42, רווח בר סמך 95% : 0.24- 0.71, P = .001).
עבור מטופלים, שאף פעם לא השתמשו בתרופה אנטי דיכאונית, שימוש נוכחי בתרופה היה קשור עם עליה ניכרת בסיכון לניסיון אובדני (39%, P < .001), אך גם עם ירידה ניכרת בסיכון להתאבדות מלאה (-32%, P = .002) ותמותה (-49%, P < .001) בהשוואה לאי שימוש נוכחי בתרופות אנטי דיכאוניות. עבור מטופלים בני 10 עד 19, הממצאים היו דומים כמו באוכלוסייה הכללית, מלבד סיכון מוגבר לתמותה בשימוש ב- paroxetine hydrochloride(ARR-5.44, רווח בר סמך 95% : 2.15-13.7, P < .001).
בקרב מטופלים אובדניים, שאף פעם לא השתמשו בתרופות אנטי דיכאוניות, שימוש נוכחי בכל תרופה אנטי דיכאונית שהיא היה קשרו עם עליה ניכרת בסיכון לניסיון אובדני ובאותו זמן עם ירידה ניכרת בסיכון להשלים ניסיון אובדני ולתמותה. שיעורי תמותה נמוכים יותר היו מיוחסים לירידה במקרי המוות בשל סיבות קרדיווסקולריות וצרברווסקולריות במהלך שימוש ב-SSRI.
מגבלות המחקר כוללות גורמים ערפלנים אפשריים, חוסר במידע בנוגע לאבחנות פסיכיאטריות מלבד שלילת פסיכוזה ושייר של הטיית בחירה.
החוקרים מסכמים ואומרים כי תוצאות המחקר אולי לא מייצגות את כל אוכלוסיית המטופלים עם דיכאון, אך האפקט של SSRI על תמותה בשל סיבות קרדיווסקולריות וצרברווסקולריות יכולה להתייחס לכל המטפלים המקבלים תרופות אנטי דיכאוניות. מנגנונים אפשריים לירידה בתמותה הקשורה לסיבות קרדיווסקולריות יכולים להיות קשורים עם שיפור בשונות של קצב הלב או בתפקוד הטסיות.
הערת מערכת: בנושא זה קיימנו לפני כשנה דיון עם פרופ’ אבי בלייך, יו”ר איגוד הפסיכיאטרים וזו אולי הזדמנות חוזרת להאזין לראיון.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!