לפי מחקר חדש, במטופלים הסובלים ממחלת אלצהיימר, היסטוריה של הפרעה דיכאונית מג’ורית קשורה בעלייה ב-neuritic plaques וב- neurofibrillary tangles בהיפוקמפוס.

לפי החוקרים, מזה זמן רב ידוע, כי היסטוריה של דיכאון מהווה גורם סיכון למחלת אלצהיימר (AD). מה שלא היה ידוע, היה איך הדיכאון משפיע על המהלך והביולוגיה של AD.

במחקר השתתפו 95 מטופלים עם AD. לארבעים וארבעה מהמטופלים היתה היסטוריה של הפרעת דיכאון מג’ורית (MDD), ביניהם 11 מטופלים שסבלו מ- MDD בזמן האבחנה של AD.

הערכה נוירופתולוגית של הנבדקים הראתה, שבמטופלים עם היסטוריה של MDD, היה שיעור גבוה יותר של neurofibrillary tangles ושל neuritic plaque בהיפוקמפוס. מטופלים שסבלו מ- MDD בזמן האבחנה של AD, היו עם נוירופתולוגיה בולטת יותר.

החוקרים משערים, כי רמות נמוכות של סרוטונין, במטופלים שסובלים דיכאון, מביאות להיווצרות של נוירופתולוגיות הקשורות במחלת אלצהיימר. השערה נוספת, היא שדיכאון תורם להתפתחות של מחלה קרדיו-וסקולרית, שיכולה לגרום ל- AD.

Arch Gen Psychiatry 2006;63:161-167.

לידיעה המלאה במדסקייפ

לתקציר המאמר