Ranolazine, מעכב חלקי של חימצון חומצות שומן, כנראה משפר סבילות אימון אפילו יותר ממונוטרפיה עם חסם בטא atenolol בעוד הוא מספק יתרונות דומים בשליטה על אנגינה, מדווחים חוקרים בגיליון פברואר של American Journal of Cardiology.

מחקרים קודמים הראו כי יעילות רנולזין (Ranexa; CV Therapeutics) בטיפול באנגינה ובשיפור סבילות אימון.

במחקר הנוכחי ביצעו ד”ר מייקל רוסו, קרדיולוג באונ’ לוביין בבריסל, בלגיה ושותפיו מחקר מקיף בו 154 נבדקים עם אנגינה קיבלו רנולזין 400 מ”ג  t.i.d, אטנולול 100 מ”ג q.d. ופלצבו לתקופות טיפול של 7 עד 10 ימים.

חולים השיגו משך אימון ארוך יותר משמעותית במהלך הטיפול עם רנולזין לעומת אטנולול (הבדל ממוצע, 21.1 שניות, p = 0.006). שתי התרופות האריכו משך אימון לעומת פלצבו.

בין שתי התרופות לא היה הבדל משמעותי במונחי זמן לתחילת אנגינה במהלך אימון, זמן לתחילת ירידת סיגמנט ST, תדירות אנגינה או שימוש בניטרוגליצרין.

ההבדלים הנצפים היחידים במדדים המודינמיים במשך טיפול רנולזין בהשוואה לפלצבו היו עליה קטנה בלחץ דם סיסטולי ועבודת לב בשיא האימון.

אטנולול הוריד משמעותית לחץ דם, קצב לב, ותוצרי קצב-לחץ במנוחה ובמהלך אימון בהשוואה לפלצבו או רנולזין.

האפקט הטרפואטי עם רנולזין מופק דרך מכינזמים פרמקולוגיים אינסופיים בהשוואה לאטנולול. החוקרים טוענים כי השפעות תרפואטיות של אטנולול, אך לא רנולזין, מתווכות דרך ירידה בעבודת הלב.

Am J Cardiol 2005;95:311-316

לידיעה במדסקייפ