מסקירת הפרסומים בנושא עולה שלחלק מעשבי המרפא יש פעילות אנטי-אריתמית בחולים הסובלים ממיוקרדיטיס ויראלית.

החוקרים ביצעו סקירה של מאגרי מידע כמו Cochrane, Medline ועוד, ובמקביל בדקו גם ספרות של רפואה סינית. הסקירה כללה מחקרים מבוקרים שעסקו בטיפול בעשבי מרפא (לפחות 7 ימים)  בהשוואה לפלצבו, לטיפול הקונבנציונלי ולאי מתן טיפול בחולים הסובלים ממיוקרדיטיס ויראלית. כמו כן השוו טיפולים קונבנציונלים עם טיפול בעשבי מרפא לטיפול קונבנציונלי לבד.

הסקירה כללה 40 מחקרים ו-3,448 נבדקים. כל המחקרים בוצעו בסין והמתודולוגיה לא הוגדרה כטובה. באף אחד מהמחקרים לא בוצעה אבחנה היסטולוגית של אתיולוגיה ויראלית למחלה. סה”כ נבדקו 25 תכשירים שונים של עשבי מרפא.

הצמח Astragalus membranaceus, לבדו או כחלק מתערובת, הביא לשיפור מובהק סטטיסטית באריתמיות, ברמות ה-CPK ובתפקוד הלבבי. גם הזרקה של Salviae miltiorrhizae הפחיתה באופן משמעותי הופעת אריתמיות ורמות LDH. זריקות של תמציות ג’ינסנג (Shenmai ו- Shengmai) השפיעו אל רמות אנזימי שריר הלב ועל התפקוד הלבבי.

באף אחד מהמקרים לא דווח על תופעות לוואי חמורות.

מסקנת החוקרים היתה שאמנם לחלק מעשבי המרפא היה אפקט חיובי בחולים שסבלו מאבחנה משוערת של מיוקרדיטיס ויראלית, אך המחקרים היו בהיקף קטן והמתודולוגיה היתה באיכות נמוכה. “על מנת לקבוע מסקנות נחרצות יותר יש להמשיך ולבדוק חלק מהתרכיבים” הם הוסיפו. 

Cochrane Database Syst Rev. 2004;3

לידיעה