חלק נכבד מהחולים עם מחלת כליות בשלב סופני תחת טיפולי המודיאליזה מתמודדים עם ליקויים קוגניטיביים, כאשר ריכוזי המוגלובין גבוהים יותר מלווים בתפקוד קוגניטיבי טוב יותר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת BMC Nephrology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ליקוי קוגניטיבי הינה תופעה נפוצה בחולים עם מחלת כליות בשלב סופני הנדרשים לטיפולי המודיאליזה, עם השפעה ניכרת על איכות החיים והטיפול; עם זאת, הקשר בין ליקוי קוגניטיבי ובין ריכוז המוגלובין לא נבחן לעומק.  כעת הם השלימו מחקר חתך שכלל 248 חולים עם מחלת כליות בשלב סופני (גיל ממוצע של 57.23 שנים, 49.6% גברים) תחת טיפולי המודיאליזה במשך למעלה משישה חודשים (שלוש פעמים בשבוע למשך ארבע שעות כל פעם) להערכת הקשר בין ריכוז המוגלובין ובין ליקוי קוגניטיבי.

ריכוז המוגלובין, לצד מדדים ביוכימיים אחרים, כולל ריכוז אלבומין, נבדקו פעם אחת במהלך המחקר; ריכוז המוגלובין סווג לרבעונים (ראשון: מתחת ל-90 גרם/ליטר; שני: 90-110 גרם/ליטר; שלישי: 110-130 גרם/ליטר ורביעי: מעל 130 גרם/ליטר).

הערכת התפקוד הקוגניטיבי התבססה על מבחן מיני-מנטל מתורגם לסינית, כאשר ציון של מעל 24 נקודות מעיד על ליקוי קוגניטיבי.

כשליש מהחולים (33.90%) סבלו מליקויים קוגניטיביים, כאשר מספר החולים עם ליקוי קוגניטיבי ירד משמעותית מ-37 ברבעון התחתון של ריכוז המוגלובין ל-8 ברבעון העליון (p<0.001).

גורמים רבים, כולל גיל (יחס סיכויים של 1.454, p<0.001), מין זכר (יחס סיכויים של 0.171, p=0.013), לחץ דם דיאסטולי לפני דיאליזה (יחס סיכויים של 0.884, P=0.024), רמות חומצה אורית (יחס סיכויים של 0.992, p=0.007) וריכוז המוגלובין (יחס סיכויים של 0.899, p<0.001) נקשרו בקשר מובהק סטטיסטית עם התפקוד הקוגניטיבי.

בקרב חולים ברבעון התחתון של רמות המוגלובין תועד סיכון מוגבר משמעותית לליקוי קוגניטיבי, בהשוואה לאלו עם ריכוז המוגלובין תקין (יחס סיכויים של 15.395 בהשוואת רבעון ראשון מול שלישי, p<0.001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי ייתכן כי רמות המוגלובין מספקות לא יביאו לשיפור של הבריאות הגופנית בלבד, אלא גם לשיפור התפקוד הקוגניטיבי.

BMC Nephrol, Aug 2025

לידיעה במדסקייפ