מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology עולה קשר בין רמות עמילואיד מוגברות ובין תפקוד קוגניטיבי גרוע יותר וירידה גדולה יותר בתפקוד הקוגניטיבי בנבדקים באוכלוסיה הכללית עם תפקוד קוגניטיבי בסיסי תקין. החוקרים מדווחים כי בנבדקים מהאוכלוסיה הכללית עם עמילואיד אך תפקוד קוגניטיבי תקין קיים סיכון מוגבר להתקדמות ליקוי קוגניטיבי.
מדגם המחקר כלל 564 נבדקים עם תפקוד קוגניטיבי תקין (גיל חציוני של 78 שנים) ממחקר Mayo Clinic Study of Aging, מחקר מבוסס-אוכלוסיה.
בתחילת המחקר, המשתתפים השלימו בדיקת MRI, בדיקת PET-PiB (Pittsburgh compound B-Positron Emission Tomography ) להערכת רמות עמילואיד וסקירת PET להערכת מטבוליזם סוכר. המשתתפים השלימו גם הערכת מעקב אחת. תת-קבוצה של 286 משתתפים השלימו בדיקות הדמיה עוקבות.
רמות עמילואיד מוגברות הוגדרו בנוכחות יחס קליטה מתוקן של מעל 1.5 בבדיקת PiB-PET. בתחילת המחקר, ב-179 משתתפים (31.7%) תועדו רמות עמילואיד מוגברות, שלוו בתפקוד קוגניטיבי גרוע יותר בכל התחומים שנבחנו, ירידה בנפח היפוקמפוס ומטבוליזם סוכר איטי יותר.
לאחר המעקב, החוקרים מצאו כי באלו עם רמות עמילואיד מוגברות בתחילת המחקר תועדה ירידה קוגניטיבית מהירה יותר בכל התחומים פרט לשפה. עוד תועדו שיעורים גבוהים יותר של הצטברות עמילואיד (1.6% בשנה), אטרופיה של היפוקמפוס (30 ממ”ק לשנה) והגדלת חדרים (565 ממ”ק לשנה).
במהלך חציון מעקב של 2.5 שנים, 84 נבדקים התקדמו קלינית לליקוי קוגניטיבי קל, וארבעה התקדמו לדמנציה. רמות עמילואיד מוגברות נקשרו עם סיכון מוגבר לליקוי קוגניטיבי קל.
החוקרים מציינים כי במידה ולא התייחסו לרמות עמילואיד, נשאות מוטאציית APOE4 לוותה בשינוי גדול יותר במדדים קוגניטיביים לאורך הזמן. אך עם רמות עמילואיד ו-APOE4 כגורמים מנבאים, רמות עמילואיד ניבאו הידרדרות קוגניטיבית ו-APOE4 לא ניבאו זאת, כך שנראה כי השפעת APOE4 מתווכת ברובה ע”י עמילואיד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!