במאמר שפורסם בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי התערבות התנהגותית התמקדת בנושאי תזונה ופעילות גופנית בנשים שמנות במהלך היריון אינה מספיקה למניעת סוכרת הריונית או להפחתת היארעות לידת תינוקות גדולים לגיל ההיריון.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי התערבות התנהגותית עשויה להביא לשיפור התוצאות הקליניות בנשים שמנות במהלך ההיריון. כעת הם ביקשו לבחון אם התערבות מורכבת התמקדת בנושאי תזונה ופעילות גופנית תביא להפחתת היארעות סוכרת הריונית ולידת תינוקות גדולים לגיל ההיריון.

מחקר UPBEAT (UK Pregnancies Better Eating and Activity Trial) הינו מחקר אקראי, מבוקר, שנערך במרפאות בשמונה בתי חולים ברחבי בריטניה. המחקר כלל נשים הרות (לאחר 15 שבועות הריון עד 18 שבועות הריון פלוס שישה ימים), מעל גיל 16 שנים, עם מדד מסת גוף של 30 ק”ג למטר בריבוע ומעלה. המשתתפות חולקו באקראי לקבוצת התערבות התנהגותית או לטיפול סטנדרטי. ההתערבות ניתנה אחת לשבוה באמצעות שמונה מפגשים בהנחיית מדריך.

התוצאים העיקריים כללו את שיעורי סוכרת הריונית ולידת תינוק גדול לגיל ההיריון.

בתקופה שבין 31 במרץ, 2009, ועד 2 ביוני, 2014, החוקרים בחנו את הנתונים אודות 8,820 נשים וגייסו למחקר 1,555 נשים, עם מדד מסת גוף ממוצע של 36.3 ק”ג למטר בריבוע. 772 נשים חולקו לקבוצת טיפול סטנדרטי ו-783 לקבוצת התערבות, מבין אלו, 651 ו-629 נשים, בהתאמה, השלימו מבחן העמסת סוכר. שיעורי סוכרת הריונית עמדו על 26% בקבוצת הטיפול הסטנדרטי לעומת 25% בקבוצת ההתערבות (יחס סיכון של 0.96, p=0.68). 8% מהתינוקות בקבוצת הטיפול הסטנדרטי היו גדולים לגיל ההיריון, וכך גם 9% מהתינוקות בקבוצת ההתערבות (יחס סיכון של 1.15, p=0.40).

לפיכך, לא תוארו הבדלים בתוצאי הסיום העיקריים, למרות שיפור מסוים בתוצאים האימהיים בקבוצת ההתערבות, כולל הפחתת העומס הגליקמי בתזונה, עליה במשקל במהלך ההיריון ועליה בפעילות גופנית.

אירועים חריגים כללו מקרי תמותה של היילוד (שניים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי ושישה בקבוצת ההתערבות). לא תועדו מקרי תמותה אימהית. שיעורי היארעות הפלות (2% בקבוצת הטיפול הסטנדרטי ו-2% בקבוצת ההתערבות), דימום מיילדותי מג’ורי (1% לעומת 3%) ולידת תינוקות קטנים לגיל ההיריון (6% לעומת 5%), לא היו שונים בין הקבוצות.

The Lancet Diabetes & Endocrinology