מחקר שהתפרסם בכתב העת New England Journal of Medicineמטיל ספק בנכונות השימוש הנרחב באלבומין לטיפול בשחמת לא-מפוצה סופנית, בייחוד כי ייתכן והטיפול מהווה גורם סיכון לתופעות לוואי משמעותיות.

המחקר כלל 777 חולים עם רמת אלבומין בסרום הנמוכה מ-30 g/L. 90% מהחולים סבלו ממחלת כבד הקשורה לאלכוהול. מחצית מהחולים קיבלו תמיסת אלבומין- חציון של 200 גרם- מדי יום למשך עד 14 יום, בעוד המחצית השנייה טופלה בטיפול הסטנדרטי הקיים עם חציון של 20 גרם תמיסת אלבומין. בקבוצת הטיפול הסטנדרטי חצי מהחולים כלל לא קיבלו אלבומין. בקבוצת הטיפול באלבומין 29.7% פיתחו זיהום חדש, הפרעה בתפקוד הכליות או מוות כ-15-3 יום לאחר תחילת הטיפול, בעוד שבקבוצת הביקורת השיעור עמד על כ-30.2%, בה החולים קיבלו אלבומין לניקוז מיימת או בגין אי ספיקת כליות.

ההבדל בשיעור הזיהומים החדשים בין קבוצת האלבומין לטיפול הסטנדרטי לא היה מובהק, וגם כאשר צוות המחקר בחן את המרכיבים של התוצא העיקרי בנפרד, הוא לא מצא הבדלים משמעותיים בין הטיפולים. בצקת ריאות ועומס נוזלים היו התופעות השליליות העיקריות שהיו חמורות או מסכנות חיים. אחת או יותר מתופעות אלו נצפתה אצל 23 מטופלים בקבוצה שטופלה באלבומין, בהשוואה ל-8 בקבוצת הטיפול הסטנדרטי.

החוקרים כותבים כי “משטר הטיפול הממוקד להגדלת רמת האלבומין בסרום ל-30 גרם לליטר ומעלה, לא הראה יתרון ברור לטיפול לפי התוצא העיקרי שנבדק. לא היו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בשכיחות המוות לאחר 28 יום, 3 חודשים ו-6 חודשים.”

ד”ר אלסטייר אובראיין מ-University College London אמר בריאיון ל- Reuters Healthכי “מומחי כבד השתמשו בטיפול במשך 70 שנה ‘בהתלהבות רבה’ למרות עדויות מוגבלות ליעילותו” וכן הוסיף כי “בעקבות הממצאים החדשים על הרופאים לחשוב פעמיים לפני שהם רושמים אלבומין ולשאול את עצמם האם הם עושה את הדבר הנכון למען המטופלים שלהם”.

לכתבה במדסקייפ