במאמר שפורסם בכתב העת Lancet מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם שחמת כבד, לחסמי ביתא עשויה להיות חשיבות מעבר לטיפול בדליות בלבד. מהנתונים עולה כי בשלבים מוקדמים של שחמת כבד, טיפול זה עשוי להפחית את שיעורי דה-קומפנסציה כבדית, בעיקר דרך הפחתת מיימת. עם זאת, הטיפול בחסמי ביתא לא הוביל לשיפור הישרדותי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי יתר לחץ דם פורטאלי בעל חשיבות קלינית (לחץ פורטאלי של 10 מ”מ כספית ומעלה)  הינו גורם מרכזי המוביל לדה-קומפנסציה כבדית (התפתחות מיימת, אנצפלופתיה או דימום מדליות) בחולים עם שחמת כבד מפוצה. במטרה לקבוע אם הפחתת לחץ פורטאלי עם טיפול בחסמי ביתא עשוי להביא להפחתת שיעורי דה-קומפנסציה ותמותה, החוקרים מספרד ערכו מחקר אקראי ומבוקר שכלל 201 חולים עם שחמת כבד מפוצה ויתר לחץ פורטאלי בעל חשיבות קלינית.

המשתתפים סווגו לקבוצת חולים שהגיבו לטיפול בחסמי ביתא (135 חולים עם ירידה של לפחות 10% במפל הלחץ בורידי הכבד מתחילת המחקר, כאשר ניתן עירוי תגר של Propranolol) וקבוצה של חולים שלא הגיבו לטיפול בחסמי ביתא (66 חולים). קבוצת החולים עם תגובה לטיפול בחסמי ביתא חולקה באקראי לטיפול ב-Propranolol או פלסבו ואילו חולים בקבוצה שלא הגיבה לטיפול בחסמי ביתא חולקו לטיפול ב-Carvedilol או פלסבו. התוצא העיקרי היה היארעות דה-קומפנסציה כבדית או תמותה.

במהלך חציון מעקב של 37 חודשים, בקרב 100 חולים שטופלו בחסמי ביתא, שיעורי דה-קומפנסציה כבדית או תמותה היו נמוכים יותר משמעותית, בהשוואה ל-101 החולים בקבוצת הפלסבו (16% לעומת 27%, יחס סיכויים של 0.51). ההבדל הנ”ל נבע מהיארעות נמוכה יותר משמעותית של מיימת; שיעורי אנצפלופתיה, דימום ותמותה היו דומים בשתי הקבוצות.

החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים וארוכים יותר, תוך התמקדות באוכלוסיות חולים בסיכון מוגבר, במטרה לזהות טוב יותר את אוכלוסיית החולים בה צפויה התועלת הרבה ביותר לטיפול בחסמי ביתא.

Lancet 2019, March 22