במאמר שפורסם בכתב העת Liver International מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי כמחצית מהחולים עם שחמת כבד ומיימת נוטלים טיפול במעכבי תעלות מימן. השימוש בתרופות אלו מלווה בסיכון מוגבר לזיהומים חיידקיים, אך אינו משפיע על הפרוגנוזה של החולים לאחר התפתחות זיהום.

החוקרים התבססו על נתונים משלושה מחקרים שונים להערכת Satavaptan לטיפול במיימת (1,198 חולים), בכדי להשוות את ההיארעות ושיעורי התמותה לאחר 90 ימים של זיהומים שהופיעו לראשונה בין חולים שטופלו במעכבי תעלות מימן ואלו שלא נטלו טיפול זה. ניתוח סטטיסטי כלל תקנון להבדלים במגדר, גיל, אתיולוגיה לשחמת כבד, מדד MELD (Model for End-stage Liver Disease), ריכוז אלבומין, שימוש בלקטולוז, חומרת מיימת והיסטוריה של SBP (Spontaneous Bacterial Peritonitis) או דימום מדליות.

במהלך המעקב, 446 חולים אובחנו עם זיהום. בעת הגיוס למחקר, 524 חולים (44%) נטלו טיפול במעכבי תעלות מימן ו-645 חולים (54%) נטלו תרופות אלו בשלב מסוים במהלך המעקב. השימוש במעכבי תעלות מימן לווה בעליה בשיעור הזיהומים בכללותם (סיכון יחסי מתוקן של 1.43) וכן בעליה בשיעור כל הסוגים הספציפיים של זיהומים, פרט לזיהומים בדרכי נשימה בהם החשד היה לגורם נגיפי.

הסיכון המצטבר המשוער של זיהומים עמד על 36.4% בקרב מטופלים במעכבי תעלות מימן, לעומת 25.1% בקרב אלו שלא נטלו טיפול זה לאחר שישה חודשים (סיכון יחסי של 1.45) ו-45.2% לעומת 37.7% לאחר שנה אחת (סיכון יחסי של 1.20). השימוש במעכבי תעלות מימן לא השפיעה על התמותה לאורך 90 ימים לאחר הזיהום (יחס סיכון מתוקן של 0.83).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי טיפול במעכבי תעלות מימן אינו מעלה את הסיכון לזיהומים חיידקיים ואינו משפיע על הפרוגנוזה של חולים עם שחמת כבד ומיימת.

Liver International. 2019;39(3):514-521.

לידיעה במדסקייפ