ממחקר חדש עולה כי אין סיכון מוגבר לקטרקט בעקבות טיפול בילדים חולי אסתמה במשאפי סטרואידים במינונים המומלצים, עם שימוש לסירוגין בפרדניזון פומי.
בשנת 2000, חוקרים דיווחו על 955 ילדים בתכנית CAMP (Childhood Asthma Management Program) שטופלו ב-Budesonide (בודיקורט) במינון 400 מיקרוגרם ליום, Nedocromil (טאילביסט) במינון 16 מ”ג ביום, או פלסבו, ביחד עם טיפול פומי בפרדניזון לסירוגין. לאחר 4-6 שנות טיפול, צילומי עדשות לא הדגימו כל סיכון לקטרקט.
עם זאת, חמישה חודשים מאוחר יותר, בילד אחד בקבוצת המטופלים ב-Budesonide, זוהה קטרקט אחורי תת-קפסולרי בבדיקת מנורת-סדק. ובשנת 2005, שניים אחרים מאותה קבוצה דיווחו על קטרקט אחורי תת-קפסולרי, כולל אחד שנזקק לטיפול כירורגי.
בשלב זה, החוקרים קראו לכל המשתתפים בתכנית CAMP לערוך בדיקות במנורות-סדק במסגרת ההערכה לנוכחות קטרקט, והממצאים מהווים את הבסיס למאמר הנוכחי.
ב-232 משתתפים (22.3% מהמדגם המקורי) נערכו בדיקות מנורת-סדק בגילאי 15-26 שנים. שיעור החולים שעברו את הבדיקות היה דומה בשלוש קבוצות הטיפול.
ב-16 חולים זוהו סימני קטרקט, כולל 12 עם ממצאים אחוריים.
החוקרים לא מצאו קשר בין קטרקט או ממצאים אחוריים ובין הטיפול במשאפי סטרואידים, טיפול פומי בסטרואידים, או מינונים מצטברים של משאפי סטרואידים או סטרואידים פומיים.
חציון הזמן מההקצאה האקראית ועד לבדיקה עמד על 12 שנים, וחציון הזמן מצילום העדשה ועד לבדיקה עמד על שמונה שנים. בקרב מטופלים במשאפי סטרואידים, משך הזמן עמד על ארבע שנים.
החוקרים מציינים כי זהו המחקר הארוך ביותר עד כה להערכת התפתחות קטרקט בילדים, תחת טיפול ארוך-טווח במשאפי סטרואידים. הם מדגישים כי הממצאים אינם שוללים את האפשרות כי טיפול במינונים יומיים גבוהים של משאפי סטרואידים תורמים להתפתחות קטרקט, בעיקר בחולים בעלי גורמי סיכון אחרים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!