ממחקר שנערך לאחרונה, עולה כי בערך במחצית מהמטופלים עם שבץ מוחי הקשור לפרפור פרוזדורים (AF) לא מתחיל טיפול נוגד קרישה לפני שחרורם מבית החולים. סיבות שכיחות שצוטטו מפי רופאים כסיבות המביאות לעובדה זו היו נכות חמורה, סיכון גבוה לנפילות, ותוחלת חיים צפוייה נמוכה. המחקר פורסם בכתב העת לשבץ מוחי (Stroke).
החוקרים ציינו כי למטופלים בשבץ מוחי הנמצאים ב-AF יש סיכון של 10-20% לשבץ מוחי חוזר. הם הוסיפו, כי ההחלטה להתחיל או להמשיך בטיפול נוגד קרישה דורשת שיפוט קליני, ויש לקבלה בכל מקרה לגופו, אחרי השלמת הערכת סיכונים מלאה.
הממצאים מבוססים על מחקר שכלל את כל המטופלים בשבץ מוחי איסכמי שהופיעו במוסדות של החוקרים במהלך תקופה של 12 חודשים. מתוך 412 המטופלים שזוהו, ל-93 היה AF והם שהיוו את המוקד של המחקר הנוכחי.
64 מהמטופלים היו ידועים כסובלים מ-AF לפני שהתרחש השבץ, אולם רק 13 מהם קיבלו טיפול בוורפרין (warfarin).
החוקרים ציינו, כי 17 מהמטופלים (18%) עם שבץ מוחי הקשור ל-AF מתו לפני השחרור מבית החולים, 48 מהם (52%) נשלחו לביתם, ו-28 (30%) שוחררו להשגחה במוסד אחר.
טיפול בוורפרין הומלץ ל-35 מ-75 (46%) המטופלים ששרדו לאחר השבץ. עבור יתר 41 המטופלים (54%), ההחלטה שהתקבלה היתה לא להתחיל טיפול בוורפרין.
מצב תלותי ושחרור למוסד השגחה היו חזאים (predictors) משמעותיים להחלטה שלא להתחיל בטיפול בוורפרין. הסיבה השכיחה ביותר שלא להתחיל טיפול בוורפרין, כפי שצוטט עבור 13 מהמטופלים, היו נכות וחולשה חמורים. הסיבות השכיחות ביותר הבאות היו סיכון גבוה לנפילות ותוחלת חיים צפוייה מוגבלת, כפי שצוטט עבור 12 ו-14 מטופלים, בהתאמה.
החוקרים סיכמו, כי במחקר קוהורט זה שכלל את כל המטופלים בשבץ מוחי הקשור ל-AF שהופיעו במוסדותיהם, השימוש הפחות בנוגדי קרישה התרחש לראשונה עוד לפני הופעת השבץ המוחי. לדבריהם, העובדה שרק במחצית מהשורדים במחקר זה ניתן היה להתחיל טיפול בוורפרין משקפת את הפרוגנוזה הגרועה של שבץ מוחי הקשור ל-AF.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!