מחקר חדש מעיד כי השימוש בסטנט מושרה ב-paclitaxel מפחית את ההצרות המחודשת הקלינית והאנגיוגרפית, בהשוואה לסטנט ממתכת חשופה בחולים הסובלים ממחלה מורכבת של העורקים הכליליים.

מחקרים קודמים הראו כי סטנטים המושרים בתרופה עדיפים בטיפול בפגעים כליליים לא מורכבים, אך לא נבדק האם הם מעלים תוצאות משופרות בחולים הסובלים ממחלה מורכבת. בכדי לחקור את הנושא, בדקו החוקרים את שיעור הרה-ווסקולריזציה בכלי דם נבחר לאורך תקופה בת 9 חודשים בקרב 1156 חולים שחולקו באקראי להשתלת סטנט אחד או יותר ממתכת חשופה או מושרה ב-paclitaxel.

בממוצע, עמד קוטר הייחוס של כלי הדם על ערך של 2.69 מ”מ ואורך הפגיעה היחסי עמד על ערך של 17.2 מ”מ. רוב הפגעים היו מסוג B2/C ושליש מהם חייב החדרת כמה סטנטים.

באנליזה הכוללת, שימוש בסטנט המושרה ב-paclitaxel הפחית את שיעור הרה-ווסקולרזציה בכלי המטרה מ-17.3% ל-12.1%, בהשוואה לשימוש בסטנט ממתכת חשופה (p = 0.02). שיעורי התמותה/הישנות ה-MI ושיעורי הפקקת בסטנט נמצאו דומים בשתי הקבוצות, ועמדו על ערך שנע סביב 5.6% ו-0.7%, בהתאמה.

בקבוצה כולה, פחת שיעור ההצרות המחודשת מערך של 33.9% ל-18.9% בשימוש בסטנט המושרה ב-paclitaxel (ערך p < 0.001). ירידה מובהקת סטטיסטית בשיעור ההצרות המחודשת נצפה גם כשהאנליזה כללה חולים הסובלים ממחלה מורכבת בלבד.

במאמר מערכת מצורף נטען כי למרות הירידה בשיעורי הרה-ווסקולריזציה הנצפית בעקבות השימוש בסטנט המושרה ב-paclitaxel, קיים עדיין מקום לשיפור בתוצאה המתקבלת. עוד נכתב כי הולך ומתברר שסטנטים מושרים בתרופות אינם מונעים את תהליך ההצרות המחודשת, ובמיוחד בפגעים בסיכון גבוה עולים שיעורי הרה-ווסקולריזציה בכלי המטרה על 10%. הכותבים מסכמים כי יתכן שהמפתח להפחתת שיעור ההצרות המחודשת טמון בשימוש בשילוב תרופות שונות.