בהערכת חולים שבהם מצוי חשד לתסחיף ריאתי (PE), מבוצעת בדיקת CT לצורך האיבחון ולאחריה מבוצעת בדיקה אלקטרו-קרדיוגרפית לבדיקת תיפקוד החדר הימני (RV), המהווה חזאי עיקרי של התוצאה הקלינית. מחקר חדש מעיד כי הדמית ה-CT עשויה להספיק בפני עצמה.

החוקר הראשי, ד”ר Goldhaber, מסביר בראיון כי חולים הסובלים מ-PE עלולים להגיע לעיתים קרובות בשעות מוזרות והצעד ההגיוני הוא לבצע תחילה סריקת CT של בית החזה ולאחר מכן לבצע אקו-לב. הוא מוסיף כי במחקר הנוכחי נמצאה דרך לבצע איבחון ה-PE ולהעריך את הסיכון בשלב בדיקה אחד.

הוא מסביר כי השימוש ב-CT לשני הצרכים הללו מאפשר להמנע מבדיקה אלקטרו-קרדיוגרפית וכי סריקות ה-CT במקרי חשד ל-PE תמיד מכילות מידע אודות גודל ה-RV, אך בעבר התעלמו הרופאים ממידע זה והתמקדו בעורקי הריאה לצורך האבחנה.  

במחקר השתתפו 431 חולים שסבלו מ-PE אקוטי שהימצאותו אומתה באמצעות multidetector-row chest CT. באמצעות אנליזה ממוחשבת, נבחנו ארבעת חדרי הלב ונקבעו ממדי ה-RV והחדר השמאלי (LV).

המאפיין העיקרי אותו חיפשו החוקרים היה הגדלה של ה-RV שהוגדרה כערך גדול מ-0.9 ביחס ממדי ה-RV/LV. על-פי קריטריון זה הופיעה הגדלה ב-726 חולים.

שיעורי התמותה כעבור 30 ימים בקרב חולים עם או ללא הגדלה ב-RV עמדו על ערכים של 15.6% ושל 7.7%, בהתאמה (p = 0.018). לאחר התחשבות בהימצאות מחלות אחרות בחולים, כגון דלקת ראיות, סרטן, ומחלת ריאות כרונית, נמצא שהגדלה של ה-RV מעלה את הסיכון לתמותה בתוך 30 יום פי 5.17.

ד”ר Goldhaber מסביר כי לדעתו ממצא המעיד על יחס ממדי RV/LV גדול מערך של 0.9 משנה את הטיפול שכן לדעתו חולים אלה צריכים להישאר בבית החולים ללא תלות במצב הקליני שלהם ומשום שהממצא מעיד שהחולה עלול לא להגיב היטב לטיפול נוגד הקרישה בלבד, ולכן יתכן שיופיע צורך במתן טיפול נוסף.

הוא מוסיף כי ברצונו לבחון את הנקודה השניה במחלר רב-מרכזי בינלאומי. הוא מסביר כי ההשערה היא שחולים הסובלים מ-PE יחד עם בעיה בתיפקוד ה-RV והגדלתו יפיקו תועלת מהוספת טיפול טרומבוליטי לטיפול נוגד הקרישה הניתן להם.