מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת International Journal of Cardiology עולה כי סוכרת שאינה מאוזנת היטב, נגע ארוך יותר ויחס iFR (או instantaneous wave-free ratio) נמוך יותר מלווים בסיכון מוגבר להפרעה בשמורת זרם כלילי (Coronary Flow Reserve) לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שמורת זרם כלילי הינו גורם מנבא משמעותי של אירועים קרדיווסקולאריים ופרוגנוזה בחולים עם מחלת עורקים כלילית. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון גורמים קדם-ניתוחיים הקשורים עם כישלון השבת שמורת זרם כלילי לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים.
המחקר כלל 65 חולים עם נגעים בעלי משמעות תפקודית בעורק ה-LAD, כפי שהוכח לפי FFR (או Fractional Flow Reserve) ו-iFR, אשר עברו ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים במהלך תקופת המחקר. לאחר הניתוח, בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת של העורקים הכליליים אישרה את תפקוד השתל ואקו-לב שימש להערכת שמורת זרם כלילי בעורק ה-LAD. שמורת זרם כלילי נמוכה מ-2.5 לאחר הניתוח הוגדרה כהפרעה בשמורת זרם כלילי, כאשר מדד של 2.5 ומעלה הוגדר כשמורת זרם כלילי תקינה.
מבין 65 החולים שנכללו במחקר, ב-14 חולים (22%) תועדה הפרעה בשמורת זרם כלילי לאחר הניתוח.
בחולים עם הפרעה בשמורת זרם כלילי תועד ריכוז המוגלובין מסוכרר גבוה יותר משמעותית (6.7% לעומת 6.0%, P<0.01), שימוש נרחב יותר באינסולין (43% לעומת 4%, p<0.01), אורך נגע ארוך יותר (33 מ”מ לעומת 25 מ”מ, p=0.044) ומדד iFR נמוך יותר (0.69 לעומת 0.81, p=0.01) לעומת אלו עם שמורת זרם כלילי תקינה, אם כי בשתי הקבוצות תועד FFR דומה (0.65 לעומת 0.64, p=0.46).
מניתוח לפי עקומת ROC עלה כי ל-iFR שטח מתחת לעקומה גדול יותר משמעותית מ-FFR בחיזוי הפרעה בשמורת זרם כלילי לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים (0.74 לעומת 0.42, p=0.01).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי סוכרת שאינה מאוזנת היטב, תלות גדולה יותר בטיפול באינסולין, נגע טרשתי ארוך יותר ויחס iFR נמוך יותר הינם כולם גורמי סיכון אפשריים לכישלון השבת שמורת זרם כלילי לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים, רמז למעורבות של הפרעה בתפקוד כלי דם קטנים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!