התועלת לפרקטיקה המקובלת של טיפול בלבוטירוקסין כדי לשמר תפקוד של לב תורם פוטנציאלי עומדת בספק, כך עולה ממחקר חדש שפורסם ב-The New England Journal of Medicine.
הניסוי היה ניסוי רב-מרכזי אקראי מבוקר פלצבו שמצא כי מתן לבותירוקסין תוך ורידי בתורמים עם מוות מוח בלתי יציבים מבחינה המודינמית לא שיפר את שיעור השתלת הלב או הישרדות השתל.
“פרקטיקה זו אומצה על ידי מספר ארגונים ומבוצעת על אלפי תורמי איברים מדי שנה, מבלי שנבדקה אי פעם בקפדנות. מסתבר שאין לה כל תועלת ועלולה לגרום נזק מסוים”, כך אומר המחבר הראשי של המחקר, והוסיף, “בהתבסס על התוצאות, אנחנו כבר רואים שינוי בפרקטיקה בחלק מהמרכזים שהשתתפו בניסוי, ושהשתמשו בהורמון בלוטת התריס בעבר ועכשיו לא עושים זאת”.
במאמר מערכת שפורסם לצד המחקר, נאמר כי המחקר מספק את הנתונים המובהקים ביותר עד כה על טיפול תחליפי בהורמון בלוטת התריס וכי לתוצאות יש השלכות קליניות משמעותיות, כאשר כמעט מחצית מהארגונים שעוסקים בנושא בארצות הברית נותנים באופן שגרתי הורמון בלוטת התריס במהלך הטיפול בתורם.
הניסוי נערך ב-15 מרכזים בארה”ב וכלל 838 תורמים במוות מוחי בלתי יציבים המודינמית שהיו מועמדים לתרומת לב. בתוך 24 שעות לאחר ההכרזה על מוות מוחי, מחצית מהתורמים הוקצו אקראית ל-levothyroxine (30 מיקרוגרם/שעה למינימום 12 שעות) ומחציתם לתמיסת מלח רגילה.
השתלת לב התורם, התוצא העיקרי במחקר, התרחשה ב-230 תורמים (54.9%) בקבוצת ה-levothyroxine וב-223 תורמים (53.2%) בקבוצת הסליין, הבדל לא מובהק (P = .57). כמו כן, לא היה הבדל מהותי בין הקבוצות בהישרדות ההשתלה במשך 30 יום, כפי שהתרחשה ב-224 לבבות (97.4%) שהושתלו מתורמים שקיבלו לבוטירוקסין ו-213 לבבות (95.5%) שהושתלו מתורמים שקיבלו תמיסת מלח (P < .001 עבור אי-נחיתות בפער של 6 נקודות אחוז).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!