בחולים עם חסימה כלילית מלאה כרונית צלקת גדולה בשריר הלב הינה גורם סיכון אפשרי להופעת הפרעות קצב לב חדריות, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת International Journal of Cardiology.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע אם גודל הצלקת בשריר הלב מנבא את הסיכון להפרעות קצב לב חדריות בחולים לאחר השתלת ICD (או Implantable Cardioverter Defibrillator) וחסימה כלילית מלאה כרונית. לצורך כך, החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי שכלל חולים עם חסימה כלילית מלאה כרונית לאחר השתלת ICD בין 2005 ו-2015. גודל הצלקת נקבע לפי מדד Selvester QRS Score על-בסיס בדיקת אק”ג.
התוצא העיקרי של המחקר היה כל מכת חשמל הולמת ממכשיר ה-ICD שנשאו החולים.
מדגם המחקר כלל 148 חולים עם חסימה כלילית כרונית מלאה עם חציון גודל צלקת התחלתי של 18% (טווח בין רבעוני של 9-27%). בחולים עם גודל צלקת של 18% ומעלה תועדה שכיחות גבוהה יותר של חסימה כלילית כרונית מלאה בפיזור עורק LAD (או Left Anterior Descending) ושיעור גבוה יותר של מקטע פליטה של חדר שמאל ירוד (פחות מ-35%) וחסימה כלילית מלאה כרונית על-רקע אוטם, בהשוואה לחולים עם גודל צלקת קטן יותר (פחות מ-18%).
לאורך חציון מעקב של 35 חודשים (טווח בין רבעוני של 8-60 חודשים), 42 חולים (28%) קיבלו מכת חשמל הולמת ממכשיר ICD.
שיעור האירועים המצטבר לאחר חמש שנים היה גבוה יותר בחולים עם צלקת גדולה יותר, בהשוואה לחולים עם צלקת קטנה יותר או ללא עדות לצלקת (36% לעומת 19%, p=0.04). מניתוח סטטיסטי עלה כי צלקת גדולה יותר ואבחנה של סוכרת הינם גורמי סיכון בלתי-תלויים למכת חשמל הולמת של מכשיר ICD.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים לאחר השתלת ICD עם חסימה כלילית כרונית מלאה שלא טופלה, צלקת גדולה יותר בשריר הלב הינו גורם סיכון בלתי-תלוי להתפתחות הפרעות קצב לב חדריות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!